מריונטה זהובה

לחלום את מסע נעוריי,

עברתי ביעף,

מקומות, פנים מוכרים.

את היית שם,

מרוחקת כל כך,

אוחזת מריונטות,

מניעה כוכבים.

חלמתי אותך,

בלי דמעות ומכאוב,

מלקטת צביון,

של תמימות בדמותי.

חלמתי אותך,

מפתה בזהוב,

שערך שגלש,

גם אהבת חירותי.

מריונטת זהב,

שזורת תלתלים,

כשעברתי ביעף,

בחלום, אנשים מוכרים.

אך היית לי רכה,

מסירה מכשולים.

מרככת מגע,

של ימים אפלים.

מחכה לבוקר,

לספר מסעות ילדותי.

את אהובה,

משוועת איתי.

לחצות דמיונות,

להתל בשממה.

לחזק ריגושים,

לבטל נחמה.

מחכה לבוקר,למסע הבא...