|
והנה לאחר הפסקה ארוכה שוב שבים אנו אל אותה ספרייה מהוללה הקרויה בשם ספריית "נווה חמודותיים" אשר בעיר הגדולה ושם כמה מחלקות ובהן כתבי עת והשאלת ספרים לכל חי וחיה כמו שנאמר "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" הווי אומר שספרי הספריה משביעים את דעתו של כל חי לפי רצונו כי אין דבר העומד בפני הרצון ואין ספר העומד במדף ואינו מושאל, ואם אינו מושאל אחרי חודש ימים יהיה הוא בסכנת דילול והורדה אל מחסן הספרים. והנה לא הזכרנו את החיה. ולמה אני אומר חיה. כי מיני חיות הגיעו לשם, גם קלוצים על שתיים וגם על ארבע. ומה ארבע מקרית ארבע? ומה אפרת מקרית ארבע וחברון? שהיה שם תוכי בשם מונטיפיורי וגו'ק בשם ג'קי וכן לאחרונה חתולה הריונית בשם גוסטה, חתולה ג'ינגית סמורת שיער הייתה היא ומזגה תואם אך ידידותית היא למשתמש ונותנת ללטפה ולאחוז בה מפעם לפעם עד אשר תיקצר רוחה ותשרטמו נפש ותברח ותנוס. וקולר אדום עם פעמון דינדון דינדן מחובה יען כי ידע אדם היכן היא משרכת דרכיה וישיבה למוטב. והחתולה גוסטה נכנסת במחלקות ובמשרדים ומטרידה ומפחידה ובעיקר מבהילה עובדים וקוראים תמימים שקוראים לישועה ומזור בנהי ובשיר מזמור כי עברה הלה את הרמזור. ועדי קוקושינסקי היה אוחז בה ברכות ופעם מטיל אותה בכניסה האחורית ופעם בתיאטרון ופעם מעבר לדלת האחרת.
ואהבה היא להגיע אל החדר השמור הקטן בספריית ההשאלה בו נשמרו הספרים הנחשקים מכל- הספרים החדשים אשר הגיעו חדשות לבקרים, יען כי רבי מכר כגון רם אורן, והנערה שבעטה בקן הצרעות וחיים באר וכולי וכולי, אלא לא נערה בעטה בקן הצרעות אלא ספר חדש שנכתב על ידי גוסטה "החתולה ששרטה את משיגי הגבול"
והנה באחד מן הימים באה הספרנית קלרה מתילדה השביעית להוציא את רבי המכר מן החדר השמור והנה גילתה שלושה חתלתולים עיוורים ופיסחים בני יומם שחורים- לבנים מתרוצצין על הספרים יען כי אב שחור לבן היה להם ונפקד מקומו כי עשה מלאכתו, הלך לחפש לו חתולה אחרת והתיר את אמם גוסטה לטפל בהם והנה אמם הטרייה גוסטה מתוסכלת הייתה באין עוזר ובאין שמרטף, חורצת לשון ועושה "חחאאאאאא" יען בשפת אנוש "היזהרי לך גיברת לבל תעיזי להתקרב עד הלום!"
וקלרה מתילדה לא ידעה את נפשה יען כי ספרים אלו הוזמנו מבעוד מועד על ידי קוראים נועזים ששילמו מיטב כספם בעבור ספר כזה או אחר. ולא ידעה את נפשה והזילה דמעה וגוסטה שוב איימה "חאאאאא" ואף העיזה ושלחה כף מלוא ציפורניים חדות וקלרה מתילדה נסוגה בה.
והנה בא עדי קוקושינסקי מהקומה למטה וטיכס עצה וכך עשה והביא כלוב גדול והעמידו מול החדר ושם שם קופסה של קוטג' וגוסטה החתולה שמחה אל ליבה כי הנה לכל הפחות מביאים לה מתנת הולדת או מענק לידה וניגשה מיד אל הכלוב וייסגר עליה הכלוב ואחריה הוכנסו גם גוריה. והיא יללה יללה מכמירת לב יען כי "מיאאאאוווווווווו" עוולה גדולה נעשתה כאן. ולספרנית קלרה מתילדה רווח כי עתה יכלה להשביר את הספרים לכל קורא ובא לציון גואל לנערה שבעטה בקן הצרעות הייתה העדנה כי לגמה מלוא כפה מבאר החיים של חיים באר.
והנה היה אמור להגיע הטנדר שיקח את החתולה גוסטה ושלושת גוריה לאנשהוא, אך לא הגיע וקוקושינסקי ישב עובר בטל בחנייה ובינתיים חטף בזרועו שריטה עמוקה מגוסטה ונבהל והפיל הכלוב וגוסטה ניצלה את המהומה וחטפה הגורים בשיניה ונסה עימם אל מקום לא ידוע.
ובבוקר יום המחרת הגיע עדי קוקושינסקי לאולם כתבי העת והנה על מקלדת המחשב נשכבה גוסטה כמעשה פרימדונה עליה השלום יחד עם שלושת גוריה וכשראתה אותו חשפה שיניה ושלפה ציפורניה ב"חאאאאאאאאאאא" נוסף יען "ראה נא ראה, נתעסקת עימי והנה באתי אני להשיב לך כגמולך"
| 
