מאשדוד לבר אילן

אני חייב לראות אותה,חשבתי לעצמי בזמן שנאבקתי עם עצמי כשלבשתי את הגרביים. אני יודע שהיא האחת,היא המושלמת, היא החצי השני שלי,היא תגשים לי את המשאלה הכי גדולה.
רק לפני חצי שעה נחתה הטיסה שלי מבלורוסיה להונגריה,וידעתי בשביל מה אני בא.
כל השנים האלו,ואני עדיין אותו ילד,חשבתי לעצמי בזמן שסיימתי להתלבש. כמה שאני לא אגדל אני עדיין אוהב לרוץ על חוף הים ולשחק מטקות בזמן שאני חושב עליה.בחוץ היו רוחות עזות שגרמו לי להצטער על זה שלא לקחתי עמי עוד בגדים חמים.
מה זה משנה,אמרתי לעצמי, גם ככה אני פה בשביל לראות אותה,ואחר כך אנחנו ניסע מפה לכל מקום שהיא תבחר,אפילו לאי בודד.
אחרי ששנה שעברה הודיעו שהיא נעדרת,הבטחתי לעצמי שאני אמצא אותה בכל מחיר,והסבלנות משתלמת כמו שאומרים. בכלל,זה קצת קשה לרדוף אחרי רוחות רפאים אבל הפעם ידעתי שאני הולך לפגוש אותה פנים מול פנים.
זהו זה,חשבתי,בלי טעויות הפעם, שלא תבריח אותה כמו פעם שעברה כשחיכית לה במארב מתוכנן מראש. היא חשה בזה-ולכן לא הגיעה.
אבל הפעם-היא הייתה בידיי. ונשארו לי עוד עשרים דקות לפגוש אותה.
כ"כ רציתי לחוש את המגע שלה על הצוואר שלי,את החמימות שלה, את היופי שלה- כי רק אני שמתי לב לפרטים הקטנים שבה.
לאט לאט עברו להן הדקות ואני ישבתי והזזתי את הרגל שלי למעלה ולמטה  בעצבנות.
נזכרתי בזה, שהיו רגעים שחשבתי שהיא מתה,שהיא לא תחזור עוד. אלה בהחלט היו הרגעים הכי קשים בחיי. כאב עז פילח את החזה שלי כשאמרו לי שהיא לא תחזור. גם אחרים היו המומים והרבה מהם היו בהלם אבל אני לקחתי את זה הכי קשה-אני הרי אהבתי אותה.
והנה באה השעה. ירדתי במדרגות ולאט לאט התקדמתי לעבר ההר הגבוה שממוקם לצידו של המלון.
"זה או עכשיו או לעולם לא" אמרתי לעצמי, ועצמתי את עייני.
עברו כמה רגעים,כלום לא השתנה.
התחלתי לרעוד ולחוש תחושת אכזבה שלא ניתן לתאר אותה במילים.
לפתע היא יצאה, חייכנית, יפה, מוארת-כמו שזכרתי אותה מהפעם האחרונה שהתראינו.
היא הייתה התגלמות היופי וההדר, משוש חיי ואהבת נפשי.
כמה טוב שחזרת, לחשתי לה, והיא מצידה ליטפה אותי בעדינות.
כולנו חיכינו לך,ידעתי שתחזרי,ידעתי שיש עוד תקווה לחיים האלו ולעולם הזה יש עוד תקנה.
"סליחה אתה בדרך כלל יורד כאן וחשבתי להעיר אותך" אמר אדם לבוש שחורים. הסתכלתי מסביב וזיהיתי שאני בקו 350 מאשדוד לבני ברק שאני לוקח כל בוקר ללימודים בבר-אילן. בחוץ  זרחה השמש,ובליבי ידעתי שיש לי סיבה לחייך-אני הרי זה שהחזרתי אותה.