פניני נפש

בתוך מערבולת חיי

אני שולה פנינים מהים

מכוסות הן אצות

ירוקות ,רכות ודביקות

דוחות למגע

ריחן זועק לפניהן

כבואש בזמן יחומו

ידי עטופה בכפפה

על אפי ממחטה משולשת

מטפס אל  גגי

שפרוץ הוא לכל הרוחות

ושחור מזפת רותחת

מפזרן אחת לאחת 

 וממתין

שהאצות יתיבשו והריח יפוג.

והנה צץ לו  היופי, מגלה את פניו

בצבעים שמימים ובבוהק

כל פנינה קורנת באור יקרות,

ויחד הדרן  פי מאה

 בעיני מתבונן,

מתרגש ,מתפעם 

וידי לא שולח לגעת

כאותו האחד ששמע ממרומים

",אל תשלח ידך אל הנער"

כך עומד על גגי

ידי צמודות לצידי

ראשי שמוט מטה,