דני

דני היה בחור מיוחד. בן 23, אחרי טיול מסביב העולם, בדרך ללמוד עם המון שאיפות לעתיד.
הוא  נועד לגדולות- כולם הכירו את היכולות המופלאות שלו בתחום המתמטי,וידעו שעוד מגיל קטן יש לו ראש של גאון. הוא הספיק להשתתף באולימפיאדות של מתמטיקה מאז שהיה בן שש, ולזכות במקומות הראשונים הבינלאומיים גם בפיסיקה ובמחשביםהוא גם היה חברותי,וכל חבריו אהבו אותו מאוד-תמיד היה שם כדי לעזור לחבר בצרה,ולא פעם קרה שלקח אחריות ומנהיגות במצבים קריטיים שנדמה היה שאין להם מוצא..במילה אחת ניתן היה לתאר אותו כגאון,בכמה מילים לא ניתן היה לתאר אותו כי לא הספיקו כל המילים בעולם להכיל תיאור של אדם כזה.
אולם לדני היה חיסרון אחד שכולם שמעו עליו-הציפורן שלו בזרת של יד שמאל היתה גדולה מהציפורן שלו בזרת של יד ימין.
דני ישב ימים שלמים בידיעה שהוא מפלצת.לא פעם הוא קילל את היום שבו נולד, בכה לעצמו בלילות, וניסה להסתיר את הציפורניים שלו כל פעם שזר היה מתקרב איליו.
דני היה כל-כך מתוסכל עד שהפסיק להסתכל במראה,וסלד מעצמו. הוא לא נגע בעצמו בזמן שהוא התקלח,וניסה את כל האפשרויות לטפל בבעיה החמורה שהיתה לו מאז שנולד.
הוא הלך לרופאי אלילים,למרפאים אלטרנטיביים, שעשו הכל אך לא הצליחו לעשות כך שהציפורניים יהיו שוות.
דני גם הלך לרבנים גדולים,שילם כסף רב לספרים לריפויי עצמי שרכש-אך ללא הועיל,כל זה לא עזר לציפורניים שלו להיות שוות.
לבסוף דני גמר בליבו החלטה קשה. הוא קם בוקר אחד,ואמר להוריו שהוא הולך לעשות ניתוח פלסטי. רק זה,אמרו כל הממליצים, יוכל לרפא אותו.
בדרכו אל המרפאה הפרטית הטובה ביותר בעיר,דני לא חשש כלל-סוף סוף יוכל להגשים את חלומו ולהיפטר מהכיעור הבלתי פוסק שיש לו מאז נולד.
בדלת הכניסה חיכתה המזכירה,שאמרה לו לשבת כמה דקות ושהרופאה תתפנה בעוד מספר רגעים.
דני הרהר לעצמו וחייך לעצמו קלות עד בואה של הרופאה. היא הושיבה אותו בחדר הניתוחים והסבירה לו שהניתוח שלו הולך להיות מסובך וכרוך בסיכונים רבים-תחילה היא תתחיל לגזור את הציפורן ביד שמאל ולאחר מכן היא תנסה לעשות אותה מותאמת ליד ימין. במידה ואם תגזור יותר מדיי תצטרך לגזור את הציפורן ביד ימין וכך עד ששתי הציפורניים יהיו שוות."כמו כן עליי להזהיר אותך ש..." הרופאה לא הספיקה לומר את מה שהיה לה להגיד ודני מיד התפרץ לדבריה-
"לא משנה לי מה תעשי דוקטור" ,אמר דני, "העיקר שבסופו של דבר אני כבר לא אהיה מכוער.
הניתוח היה ארוך ומייגע.
הוא נערך קרוב לשלוש שעות בהן הרופאה ניסרה,קיצצה, חתכה וגזרה ציפורניים ביד האחת ובשנייה,בניסיון להשוות ביניהן.דני לא הרגיש כאב-הוא היה בתרדמת לאחר שהרופאה נתנה לו סם הרגעה.
לבסוף היא העירה את דני.
"יש לי משהו לספר לך" אמרה הרופאה בפנים רציניות.
"אני סוף סוף נראה כמו בן אדם?" שאל דני בשאלה עם המון תקווה שהטיפול שעלה לו כל כך הרבה כסף השתלם.
"אם אתה מתכוון לזה שהציפורניים שלך באותו גודל אז אני חייבת לומר שכן,אך בגלל הניתוח לא יצמחו לך יותר ציפורניים בשאר האצבעות. אני חייבת להגיד שניסיתי להזהיר אותך אך לא הקשבת לי "
דני היה המום. לא לשם כך עשה את הניתוח המסובך הזה. כמובן-הוא היה נלהב ביותר להשוות בין ציפורניו, אבל איך יחיה עכשיו ללא צמיחתן של ציפורניים באגודל שעמן הוא כל כך אוהב לנגן על הגיטרה שלו.
דני שב הביתה שבור לב.
הוא לא האמין שאחרי כל השנים האלו הוא יצטרך לחיות עם מום לא פחות מזיק ממה שהיה לו.
וכך המשיך דני לחיות, עם שתי ציפורניים שוות,אך בלי ציפורניים שגודלות על האצבעות האחרות.