הנה הפרק החמישי בסיפור...
כתיבת ספר.
פרק חמישי.
בינתיים נופר, רננה, מור,רות, אורטל, נופר וקורל הגיעו לאנגליה והן כבר היו בחדרן במלון ביחד עם נועה ארגוב.
"נופר הלוו נופר כהן?"
"מה?"
"תגידי ראית את נועה?"
"היא כנראה במקלחת למה את שואלת רננה?"
"סתם בואו נעוף מפה ומהר אל הלובי, אין לי כוח, ולקחת את הסיכון לראות עוד מורה יוצאת מהאמבטיה תאמינו לי זה סיוט בעע..." רננה הכניסה אצבע לפה ועשתה כאילו שהיא מקיאה.
"מה? באמת? יואו מתי? ספרי לנו" התערבה אורטל בשיחתם של נופר .כ. ורננה.
"לא יאכסה רק להיזכר בזה ברר..."
"נו.... מה אכפת לך"
"טוב נו אבל אחר כך אתן רצות איתי ללובי הבנתן?"
"כן המפקדת"
"אז ככה אתן זוכרות את השבת הזאת כשנסענו לעין גדי בשנה שעברה?"
"כן נו... אז מה קרה" אמרו כל הבנות
"טוב, אז בכניסת שבת אז נכון שאמרו לנו להיות ליד חדר האוכל בשביל להדליק נרות?"
"נכון סוו?"
"אז אני ולי הגענו ראשונות, ולא היה אף אחד וגם לא היו נרות ..."
"יואו איזה מתח" התפרצה קורל לסיפור של רננה
"מה קשר מתח?! איזה ילדה סתומה, מה את מפריעה לסיפור של רננה? אני רוצה לשמוע אותו, ואת עם הערות הסתומות של 'יואו איזה מתח' איזה ילדה..." אמרה רות
"תסתמו שתיכן אני רוצה לשמוע את הסיפור, קרציות" אמרה מור
" אוף, תסתמו כולכן. אתן רציתן שאני אספר נכון! אז שתקו כי אני רוצה כבר לעוף מפה"
"סליחה" אמרו רות, מור וקורל ביחד.
"טוב אז איפה הייתי?"
"את ולי הגעתן ראשונות ולא היה כלום ואז..."
"אאהה כן. נכון בקיצור הלכנו לחדר של מזי ודפקנו על הדלת וחיכינו, ואף אחד לא פתח את הדלת . אני דפקתי עוד פעם מזי פתחה את הדלת כשהיא מציצה רק עם ראשה אל מחוץ לדלת...עזבו אין לי כוח רצון להמשיך ועכשיו בואו נלך מפה לפני ש..."
נועה יצאה מהאמבטיה, והבנות הפנו כולן את הראש לכיוון הדלת ורצו החוצה תוך כדי זה שהן אומרות "אממ. אנחנו צריכות לזוז לחמש דקות ביי".
כולן יצאו ולא שמו לב שנועה ארגוב בכלל הייתה לבושה והיא אפילו ולא התקלחה, היא רק סידרה את השיער שלה.
"אוף איזה מעצבן! זו דווקא אני הייתי חייבת להיות עם בנות הטיפש-עשרה האלה באנגליה " דיברה אל עצמה נועה.
נועה פנתה אל המחשב הנייד שהסוכנות נתנה לה והדליקה אותו.
"שלום וערב טוב! יש לך שתי הודעות חדשות"
"נו אז התואיל בטובך כבר להשמיע לי אותן מחשב יקר"
"מיד... אנא המתן"
"אוף הציוד המעצבן הזה של הסוכנות מחשב מדבר, יופי שהמחשב מדבר אבל מה הוא פועל כמו צב."
"הודעה מספר אחת התקבלה מדינה בחדד בשעה עשר בבוקר"
"נו כבר מחשב מה ההודעה" נועה ארגוב הייתה עצבנית.
" נועה כשתגיעו למלון תהיו איתנו בקשר תקראי גם לבנות להתראות"
"הודעה זאת תמחק את עצמה" הודיע המחשב בקול מתכתי כשל רובוט.
"הודעה מספר שתיים התקבלה בשעה שתיים וחצי אחד הצהריים, כבר פותח"
"נו קדימה עוד שלוש דקות הבנות חוזרות"
"היי דובשנית שלי, מה קורה? תקשיבי שמעתי מדינה שאת תהיי באנגליה היום ושאת מגיעה בערך בשעה עשר בלילה. אני מניח שBig Eye וללכת לטיול לאור הירח יחד איתי זה בסדר מצידך. נכון? דובשנית שלי? תתני צלצול, הנייד שלי פתוח תמיד. אאה וכמעט שכחתי כתבתי במיוחד בשבילך שיר..."
נועה עצרה את ההודעה "אוי, איזה חמוד יונשי שלי ובקרוב אני אוכל לראות אותו, וכבר יש לי רעיון אני אגיד לבנות ישר אחרי שנדבר עם הקרצייה הזאת דינה בחדד שצריכים ללכת לישון, ובעשרה לחצות אני פשוט אלבש חצאית ואת החולצה אני אשים מתחת לחולצת הפיז'מה." חשבה לעצמה נועה ארגוב.
היא המשיכה את הודעתו של יונתן "יש לב אדום ויש לב רחב ולב שעשוי כולו מזהב.יש לב מקסים ומיוחד ויש לב מתוק משוקולד. ואם יש חץ בתוך הלב זהו לב שרק אותך הוא אוהב. והלב שלי כולו שלך כי אני פשוט אוהב אותך. ביי ואל תשכחי לתת צלצול בי אוהב יונתן."
"הודעה זאת תימחק בעצמה"
נועה ארגוב הוציאה את הפלאפון וצלצלה ליונתן "הלו יונתן אני באה, אני חייבת לנתק דחוף להית' אוהבת אותך בכל ליבי ותודה על השיר מהדובשנית שלך".
פתאום נפתחה הדלת ונועה מיהרה לסגור את הפלאפון.
"מי זה היה?"
"זו הייתה המורה דינה בואו בנות אנחנו צריכות לדבר איתה, רננה תכנסי למסנג'ר שלך ונדבר איתה."
הן התיישבו כולן ליד המחשב וברגע שהן התחברו נשלחה אליהן הודעה מדינה בחדד.
Dina@hotmail.com:
שלום בנות מה שלומכן?
Renana[email protected]:
בסדר המורה מה שלומך? רצית להגיד לנו משהו?
Dina@hotmail.com:
הכול בסדר ברוך ה', תקשיבו בנות קיבלנו מכתב מהטרוריסטים אני עכשיו סורקת את המכתב על המחשב ואני עוד מעט אשלח לכן אותו.
Renana[email protected]:
המורה תגידי בדקתם אם יש על המכתב טביעות אצבעות?
Dina@hotmail.com:
אני עכשיו שלחתי את זה למעבדה ואמורים להחזיר תשובה עוד מעט, ורק לידיעתכן בנות מיטב אמרה לי שהיא כבר הגיעה לאנגלייה והיא במונית, היא אמורה לבוא ממש בקרוב.
Renana[email protected]:
אוקי ביי המורה , לילה טוב.
Dina@hotmail.com:
אוקי בנות שימרו על עצמכן.
והנה המסמך, תאשרו אותו להית'.
שולח/ת לך מסמך אנא אשר או בטל.Dina@hotmail.com
אישרת את המסמך אנא אמתן.
|
"הנה קיבלתי את המכתב... זה מדפיס הנה..."
"אמרנו לכם לעזוב את התיק! לא עזבתם...בעיה שלכם! חטפנו את נסיכה. אני ניתן לכן פרטים בהמשך...." קראה לעצמה נועה את תוכן המסמך.
"באמת מעניין אם היה על זה טביעות אצבעות" אמרה מור לאחר שקראה את המסמך.
"מור, אם יש על המכתב טביעות אצבעות, אז הטרוריסטים האלה סתומים וחובבנים."
"קורל" אמרה מור בלגלוג "את זה כבר ידעתי בעצמי, באמת, אני לא צריכה את הפרשנות שלך."
"טוב בנות מאוחר עכשיו, וצריך ללכת לישון" נועה זירזה את הבנות, כדי שהן ילכו לישון והיא תוכל ללכת אל אהוב ליבה.
"מאוחר?!" צעקו כל הבנות.
"המורה, בבית שלי אני הולכת לישון לפחות ב1:00 בלילה ואפילו יותר אם אין לי לימודים, ולהזכירך אנחנו לא לומדות כאן באנגליה." הוסיפה רות.
"טעות גדולה מצידך לומר את זה, רות."
"מה זאת אומרת טעות גדולה מצידי?" אמרה רות.
"זאת אומרת שמחר ,בנות, אתן מתעוררות ב6:00 בבוקר ומתחילות בחקירה ובשעה עשר אתן אוכלות ארוחת בוקר. ולאחרי ארוחת הבוקר אתן לומדות בדיוק את אותו החומר שהכיתה שלכן לומדת, כי המורה דינה והמורה גלית אוספות את החומר שהמורות המקצועיות מלמדות כל סוף שיעור מהבנות שיש להן מחברות מסודרות, ומעבירות אליי את החומר, חוץ מלשון וספרות כמובן, שאת המקצועות הללו אני אלמד אתכן. ואתן הולכות ללמוד ולעשות את ש.ב שהמורות נתנו עד שאתן מסיימות את הכול ,ורק אחרי שאתן מסיימות הכול רק אז אתן יכולות לעשות מה שבא לכן עד השעה 22:00 ושוב למחרת בבוקר את אותו התהליך."
"לאאאאאאא....." אמרו הבנות פה אחד.
"כן, ועכשיו אני הולכת להתלבש בפיז'מה ואח"כ אתן, הבנתן?"
"כן המורה."
"אתן מאמינות לזה? אנחנו בתוך סיוט, לישון באותו החדר עם המורה הזאת ללשון עד סוף החקירה, אוףףף!!!" אמרה נופר .כ. כשנועה ארגוב נכנסה לשירותים בשביל ללבוש פיז'מה.
"אבל תחשבי שליטל, בת-אל, הילה, ומוריה הולכות לישון עם מזי ברגע שהם יגיעו למלון שלהם, יאק!"אמרה רננה.
"נכון, אני מסכימה אם רננה איכסה אני הייתי מעדיפה לקפוץ ולהתאבד מהגג של המלון עם אני הייתי ישנה עם מזי איכסה בריבוע!" אמרה רות.
"ורות, אם כבר הזכרת את ה בריבוע אז מכאן נובע ש..."
"לישון עם נועה חרגול עדיף יותר מלישון עם מזי בזזי, חח..." השלימה אורטל את המשפט שהתחילה נופר .צ., וכולן התפקעו מצחוק.
"א. השם שלי הוא נועה ארגוב. ב. ואם כבר אז זה המורה נועה חרגול" אמרה מייטב בחיקוי כל כך טוב של נועה ארגוב, החיקוי של מייטב היה כל כך טוב עד שכל הבנות קפצו, ולקח להן קצת זמן עד שהן קלטו שזאת הייתה מייטב.
"וואי מייטב 'יא מטומטמת אחת'" אמרה רננה בחיקוי של מרים רודן, כולן פשוט היו על הרצפה מרוב צחוק.
"תיראו, תיראו למי יש כל כך הרבה אנרגיות חיוביות, שלום מייטב." אמרה נועה ארגוב האמיתית.
"טוב אני נכנסת עכשיו" הכריזה אורטל והעבירה פתק לרננה.
רננה קראה את הפתק והעבירה לנופר .כ. וכך זה היה עד שהפתק הגיע למור ובו היה כתוב:
תקשיבו! תעבירו אל הבאה אחריכן!
אחרי שנועה תלך לישון אנחנו הולכות אל הגג ומשחקות אמת או חובה, הבנתן?
יש ללבוש את הפיז'מות שלכן מעל החולצות ואת מכנסי הפיז'מה מעל מכנסי היום יום שלכן!
אנחנו נעלה לגג בשעה 23:45 וניקח איתנו:
א. פנס_
ב. ממתקים
ג. בקבוק לאמת או חובה_
ד. שמיכה
ה. פלאפונים בשביל שיהיה לנו תזכורת בשביל שנחזור לחדר בשעה 1:00____
ועכשיו למי שמקבלת אחרונה את הפתק... יש להשמיד את הפתק לאחר הקריאה, תודה!__
בשעה 23:45 "התעוררו" כולן וברגע שהן היו מוכנות ללכת נופר .כ. התעכבה.
"נופר מה את עושה? בואי כבר!" נזפה בה מייטב בלחש.
"חכו שנייה, אני שמה את הכריות מתחת לשמיכה כדי שאם נועה חרגול תתעורר אז היא תחשוב שאנחנו ישנות." החזירה נופר .כ. כתגובה לנזיפה של מייטב.
"רעיון מעולה" אורטל לחשה ועשתה כמוה.
אחרי שכולן עשו כמו נופר .כ. ואורטל הן יצאו בשקט ומהירות.
אחרי כמה זמן התעוררה נועה ארגוב גם היא, וכנראה הייתה לה אותה חשיבה כמו של הבנות כך שהיא כבר הייתה מוכנה ליציאה, כי הרי כל מה שהיה לה לעשות הוא ללבוש עליה חצאית וזהו.
היא לבשה את החצאית ואספה את הפלאפון שלה שיהיה לה שעון מעורר לשעה 12:45, בשביל שבאחת היא תהיה כבר בחדר, סידרה טיפה את השיער, שמה טיפה איפור שיהיה לה מן "מראה טבעי" כזה וכבר היא הייתה מוכנה לראות את אהובה.
לאחר הליכה של חמש דקות נשמע צלצול מהפלאפון של נועה ארגוב.
"הלו?"
"היי דובשנית שלי, מה קורה?"
"יוני, איפה אתה?"
"אני ליד הBig Eye, איפה את?"
"אני עוד שתי דקות מגיעה."
"יש לך רצון לדבר איתי, דובשנית?"
"כן ברור שיש לי אבל..."
"מה קרה?"
"זה פשוט יעלה הרבה כסף ו..."
"בשבילך אפילו מיליון דולר, בייבי"
"יונישי יש לי עוד דקה בערך ואני כבר מצפה לראות בכיליון עיניים את גופך השרירי והחטוב, לראות את עינייך הכחולות הנוצצות, ולממש את שיערך השחור כשחור הלילה."
"ואני, אינני יכול עוד לחכות ולגעת בפניך הנעימות כמשי"
"או יוני אני מחכה לרגע שבו אני אראה אותך, לאותו הרגע שבו הגעגוע אלייך יפסיק כי אני אהיה לידך"
"דובשנית, אני רוצה כבר לראות את שיערך המתולתל הארוך מתנופף ברוח."
"היי זה אתה שם? ליד השער?"
"האם זאת את רצה אלי?"
"כן! זאת אני, זאת אני"
נועה ניתקה את השיחה ושמה את הפלאפון שלה בתיק, היא רצה אל יונתן ובזמן הריצה הרוח הקרירה הניפה את שערה הארוך והמתולתל לאחור כך שכל פניה היו חשופות לרוח הקרירה.
"יפיפייה שלי, אוו כמה התגעגעתי אלייך."
"גם אני אליך יונישי שלי, גם אני אליך" אמרה זאת בזמן ששתי ידיו של יונתן עוטפות את גופה הארוך הדק ויד אחת שלה נוגעת בשערו והיד השנייה בפניו....
"שלום אדוני" אמר בזיל.
"שלום בזיל, נו אז מה חדש תחת השמש?"
"מ-מה אדוני?"
"התכוונתי ל... טוב לא משנה, מה חדש בנוגע למבצע הקטנטן שלנו?"
"אהה זה אדוני, אז ככה, דיאנה בידינו ואנחנו שלחנו להם מכתב בשביל שהם טיפה יפחדו, ולכן הם לא יתחילו לחפש אותנו בינתיים"
"מצאתם כבר עוד מידע על הליטל הזאתי?"
"כן אדוני אנחנו יודעים היכן היא לומדת, היכן היא גרה" מנה בזיל את כל המידע על אצבעותיו.
"אוקי..." אמר ג'ון סמית' "אז יש לך עוד משהו בשבילי?"
"אאהה כן אדוני, העלמה וויולט הגיעה להכניס אותה?"
"ברור טיפש אחד" נזף בו סמית' "איך אתה נותן לעלמה לחכות בחוץ?!"
בזיל יצא וחזר לאחר כמה דקות עם בחורה נאה, שיערה היה גלי בצבע בלונד, עיניה הירוקות כאבני הברקת נצצו, גופה היה ארוך ודקיק ביותר.
""תכנסי גברתי" אמר בזיל ויצא מן החדר.
"ג'ון האם זה נכון דרלינג?נוכל להתחתן למרות מעמדנו השונה?"
"כן אהובתי, הצלחתי לשכנע את אבי ואת אימי, הם עדיין לא מאושרים מן הרעיון אך הם מסכימים"
"או מיי גאד וי אר גו טו בי מרייד, זה כל כך מרגש אותי"
"גם אותי מי לווב, גם אותי."
סוף פרק.
