שירים

עד הכעס הבא


בין קירות
עם ציורים
מלאי צבעים
יושבת וכותבת
שירים.

נזכרת בימים
שעברו , ואין אפילו
זיכרון טוב אחד
שאוכל להתרפק עליו

ימים רבים 
בין שמיכות וכרים
מנסה לאטום אוזניים
לקולות כעוסים

הקול מתרחק
ואני מתעוררת לחיים
יורדת לשפת הים
לוקחת מכחול וצבעים.

שם לבד
מציירת את הים
הרגוע, את הטבע 
והחולות הזהובים גם.

חולמת את 
הגלים שאותי
לוקחים, למקום 
רחוק, מעבר לאופק
בדיוק למקום שהשמש
נושקת לים.

ואז חוזרת הביתה
רגועה ושלווה
עד הכעס הבא
עד הכעס הבא.

..

תגובות