אובך

(‏27 ינואר, 2011, ‏כ"ב שבט, תשע"א) 

שַׁרְבֵי היום דואים במרחב,

אדיהם מתפזרים באוויר הלוהט

שקשיי נשימה מופנים אליו

מהענן המתאבּך.

חול חלול מתקדש

במחול סופה משתוללת,

נשַׁמָּה אדמה וציוץ הציפורים נוטש,

חלום בלהות אט־לאט מתעורר.

*

פני השמש מסמיקים את הירח החיוור

וצורמים באוזניו תזמורת כלי נשיפה חמים,

עצוּם עיניים מביט בה, שלא לומר – עיוור,

במבט חתולי, עָרוּם וקר, שלא לומר תמים.

אדמת החול מחוללת במחול שדים מתפרע,

נפש חיה אינה מהלכת, רק רוחות תועות.

*

וחלף היום והֵקיץ חלום,

ובאו עליו ימי השקט

והתום.