וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא?

כִּשְׁתִיל רַךְ בְּגַנֵּךְ נִטַּעְתִּי

וְאַתְּ בְּיָד עֲנֻגָּה הִשְׁקֵיתִינִי,  

בְּאֶצְבָּעוֹת אוֹהֲבוֹת עָדַרְתְּ,

עַד גָּדַלְתִּי

וָאֱהִי לָךְ צַמֶּרֶת אִילָן.

כְּגוֹזָל רַךְ אֶל קִנֵּךְ הִגַּעְתִּי

וְאַתְּ - צִפּוֹר שֶׁלֹא מָצְאָה מְנוּחָה -

כְּנָפַיִךְ עָלַי פָּרַשְׂתְּ

שִׁיר אַהֲבָה לִי זִמַּרְתְּ

עַל אֶבְרָתך נְשָׂאתִינִי

עַד צִמְּחוּ נוֹצוֹתַי.

וּבְאַיֵּם מִשְׁבְּרֵי יָם

עַל סְפִינָתִי

שְׁבוּרַת תֹּרֶן, קְרוּעַת מִפְרָשׂ

אַתְּ לִי הָיִית נְמַל אֵם, נְמַל בַּיִת

אֶת אֳנִיַּת חַיַּי נִוַּטְתְּ

אֶל חוֹף מִבְטַחִים.

תֶּבֶן לֹא נִתָּן לָךְ

וּמִתֹּכֶן לְבֵנִים שֶׁנָּתַתְּ

בָּנִית לָנוּ בַּיִת נֶאֱמָן.

וָאֹמַר עִם קִנִּי אֶגְוָע

נֶאְמַן יִהְיֶה בֵּיתִי לָעַד,

נָכוֹן עַד עוֹלָם.

וַאֲנִי כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ