כמעט לבן

צלילים חולפים לו באוזניים

נשיקות נטמעות לו בשפתיים

מבטים נמשכים אל תוך העיניים

שריטות ממלאות את הידיים

הוא מביט לאחור פעמיים

עוצר נשימה כל דקותיים

מפסיק לחשוב פעם ביום

מחשבות נוצרות סתם פתאום

רטטי געגוע

באופן קבוע

מרעידים את ליבו

מתבגרים יחד איתו

נשימות נעתקות לעיתים

רגעים נבנים וחולפים

כבלי חושך מתהדקים

הוא לבן בין כל הצבעים

תמונות שנעות בדימיון

משנות צבעים ללא היגיון

והלבן תמיד אבוד בתוכן

הלבן כמעט נעלם

סומק התמימות

באופן פשוט

נפשט מעליו

נעלם מפניו.

הוא נשאר חיוור

כמעט לבן

הוא מביט לאחור.