לָבַשְׁתִּי אֶת הַסְּוֶדֶר הַשָּׁחֹור, הַצַּמְרִירִי,

שֶׁמַּרְפְּקָיו בְּלוּיִים וְצַוְּארוֹנוֹ עָקֹם מְעַט,

קָמוּט מֵרֹב כְּבִיסוֹת.

לְצַוָּארִי כָּרַכְתִּי צְעִיף-קְטִיפָה סָגֹל,

זֶה אֲשֶׁר לָךְ  שַׁי הֵבֵאתִי בְּשׁוּבִי

מחו"ל, לִפְנֵי שָׁנִים....

כָּךְ הִתְעַטַּפְתִּי בָּךְ  הַיּוֹם,

נוֹשֶׁמֶת נִיחוֹחֵךְ  הַלִּימוֹנִי

אֲשֶׁר כִּמְעַט נָמוֹג מֵאָז

הָלַכְתְּ  בְּלִי שׁוּב.

וְכָךְ חָבַקְתְּ אוֹתִי. רַק לְאַחַר מוֹתֵךְ

לָטְפָה אוֹתִי אַהֲבָתֵךְ  הַמְּנַחֶמֶת

אוֹתָהּ אָוִויתִּי  כָּל יָמַי.

הֵן  אֶת אַהֲבָתֵךְ הֶרְאֵית תָּמִיד

בְּמַעֲשֵׂי-סְרִיגָה קְסוּמִים,

לְלֹא מִלִּים.