חיים נופלים ברוח

הוא צעד עם הפחד בגן השבור,

אשר צמח במנת חלקתו.

הכול הפך משוגע סביבו ואפילו

האדמה, אשר בחיקה הפרה

לילותיו, ניגנה לו יללות תנים.

הוא לחש אנחה אל כורסאות הזעם

של החשיכה ונשען על כוכב קר,

שהלך והתרוצץ על גיבנת חייו.

הפחד השיב לו פרפורי גניחה.

הוא נשא פניו המולבנים אל שערי

הגסיסה אשר חרקו בצירי חייו.

בסמטא הראשונה, מעבר לשערים,

עשה גופו עמוד ותלה בו