זִמְרַת הַשּׁוֹשַנָּה

מִבַּעַד לְגָדֵר חַיָּה

שׁוֹלַחַת אֵלַי שׁוֹשַׁנָּה

אֶת רֹאשָׁהּ הָאַדְמוֹנִי

כְּמוֹ רַק לִי הִמְתִּינָה:

אֵיךְ זֶה תּוּכְלִי לַעֲבוֹר

עַל פָּנַי

וְלֹא לְאוֹסְפֵנִי

אֶל לִבֵּךְ,

לֹא לִשְׁאוֹף נִיחוֹחִי

לְרֵאוֹתַיִךְ.

חוּשִי, קִרְבִי,

אַל נָא תִּתְעַכְּבִי.

קִטְפִי אוֹתִי

לְקַשֵּׁט חַדְרֵךְ.

בְּחֶדְוָה וּבְרָצוֹן

אַמְתִּיק יוֹמֵךְ וְלֵילֵךְ.

קְצָרִים הַחַיִּים

מַדּוּעַ לֹא לִרְווֹת

עֹנֶג מִכָּל רֶגַע

שֶׁנִּתַּן מַתָּנָה?

אֲנִי נְחוּשָׁה

חוֹלֶפֶת בְּחוֹפְזָה

בּוֹרַחַת מִן

הַפִּתּוּי.

רָצָה, מִתְרַחֶקֶת.

נְשִׁימָתִי קְצָרָה -

וְאָז סוֹבֶבֶת .

כָּל עוֹד רוּחִי בִּי

שָׁבָה עַל עֲקֵבַי -

וְקוֹטֶפֶת.

מַנִּיחָה שׁוֹשַׁנָּה

אֲדֻמָה

בְּכוֹס זְכוּכִית עֲדִינָה

מוֹזֶגֶת מַיִם זַכִּים.

לְיַד פָּמוֹטֵי הַנֵּרוֹת

יָפֶה מִקּוּמָהּ.

אַדְלִיק אוֹתָם

הָעֶרֶב,

לוּ תִּפְרַח לָנוּ

הַשּׁוֹשַׁנָּה הַעֶלְיוֹנָה

בְּשִֹמְחָה וּבְצָהֳלָה

וְחוֹחִים שֶׁבָּנוּ

נְמוֹסֵס בְּזִמְרָה:

בּוֹאִי בְּשָׁלוֹם

שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.

בְּעֶצֶם מַהוּתֵנוּ