שירים

שנסון

 
שפתיה האדומות הבהיקו כיין מרלו
ואישוניה התברגו לסוד.
מרחק קטן מחלונה בעליית-הגג
חצה  הסיין את חמוקי הכרך
כמו הרווח
בין שני חלקי החולצה
של החייל המשוחרר מלבנון
שאימצה לכסות את גופה.
היא הפצירה בי להישאר
כי יש לי את הגובה של נפוליאון
אבל כשאני בתוכה
יותר מרגישה את דה-גול.
 
בכל לילה משתקף ירח אחר
על פני המים
ואם לא נאחזת במשוטים
מבטך האחרון ילווה
את הסירה הנטושה מתנדנדת לאיטה
כשני פלחי אחוריה המתרחקים
שיכולים היו להעלות סומק
על לחייך.
 
 
 
 
 

תגובות