אביב מתפרץ

לְאַחֵר הַגֶּשֶׁם הָאַחֲרוֹן

נֶעֱצַרְתִּי בְּטִיּוּלִי

מוּל חָצֵר גְּדוֹלָה

מְכֻסָּה כֻּלָּהּ

צִמְחִיָּה צְפוּפָה

מִתְהַדֶּרֶת בְּעָלִים

מֻכָּרִים, אָפְיָנִיִים.

זוֹקֶפֶת ְגִבְעוֹלִים  

נוֹשְׂאֵי נִצָּנִים

קְטַנִּים סְגוּרִים.

 

עֵינַי הַגּוֹמְעוֹת

מְלוֹא יָרֹק בּוֹהֵק

מַרְנִין,

מְזַהוֹת לְלֹא סָפֵק:

אֵלּוּ הֵן אֲהוּבוֹתַי

הַחַרְצִיּוֹת.

 

סְמוּכוֹת זוֹ לְזוֹ,

כֻּלָּן בְּהִכּוֹן

עוֹמְדוֹת דֹּם

קַשּׁוּבוֹת, מְצַפּוֹת

לְאוֹת כָּמוּס

שֶׁיְּסַמֵּן לַהֵן

לִפְרֹץ בַּפְּרִיחָה.

 

אוֹתוֹ יוֹם

רָאִיתִי אוֹתָן

מַמָּשׁ עַל סַף

זִנּוּק.

 

הַבֹּקֶר עִם שֶׁמֶשׁ

יָרַדְתִּי לִרְאוֹת

הַאִם פָּרְחוּ הַחַרְצִיּוֹת.

אָכֵן לֹא אִכְזְבוּנִי .

הֶחָצֵר כֻּלָּהּ

מוּצֶפֶת בַּפְרָחִים

הַמְּיֻחָלִים, הַמְּפִיצִים

קַרְנֵי אוֹר זְהֻבּוֹת.

 

כֻּלָּם יַחַד כְּאֶחָד

מַעֲלִים בִּי

חִיּוּךְ עֲנָק

מִתּוֹךְ תּוֹכִי

כְּלַפֵּי חוּץ.

 

 

אָבִיב מִסְתַּעֵר

וּפוֹשֵׁט עַל אַדְמָתֵנוּ

בְּרֹב עֹז וְחֶדְוָה.

וּפֶסַח בַפֶתַח

פּורֵט שׁוּב

עַל מֵיתָר

שֶׁל תִּקְוָה.