כִּי הַמָּוֶת יַפְגִּישׁ בֵּינִי וּבֵינֵךְ

            כִּי הַמָּוֶת  יַפְגִּישׁ בֵּינִי וּבֵינֵךְ   /  יהושע רוזנברג

כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי וְכֹה יֹסִיף,

          אָמְרָה רוּת אֶל נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ,   

          כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.

וַאֲנִי לָךְ אוֹמֵר, נָעֳמִי רַעְיָתִי,

כִּי הַמָּוֶת יַפְגִּישׁ בֵּינִי וּבֵינֵךְ.

בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר

בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי לְצִדֵּךְ   

         שָׁמָּה יִקְבְּרוּנִי.

          אַתְּ מְלֵאָה הָלַכְתְּ

          וְרֵיקָם אָשׁוּב אֲנִי אֵלַיִךְ.

   ***   

          וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל.

אָמַר יַעֲקֹב לְלָבָן:  

'אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה', 

וְהֵחֵל לִמְנוֹת אֶת הַשָּׁנִים

עַד בּוֹאוֹ אֶל  אֲהוּבָתוֹ.

וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.

וַאֲנִי שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה שָׁנִים אֶעֱבֹד,

          כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי,   

מוֹנֶה כָּל יוֹם חוֹלֵף

וְהוּא, בְּגַעְגּוּעַי, כְּשָׁנִים אֲחָדוֹת.

אֵיךְ  אֵדַע כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלַיִךְ?