חזרה ליצירות
סיפורים

ההלצה הקיבוצית

דגה | (23/03/2011 09:33) | 91 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
ההלצה הקיבוצית
 
באחד מימי יולי החמים נסעתי צפונה. כשלש שעות הנסיעה באוטובוסים לקיבוץ.
מקום עבודה חדש, במפעל עובדים עד השעות הקטנות של הלילה.
 
סופסוף הגעתי לשער, המחסום לקיבוץ, גם להולכי-רגל. השומרים חמורי סבר ישבו עצל בצל הבוטקה, תחת עץ ענק של תות הבר, נישקם על רגליהם המרווחות.
שלחו מבט אליי, כנראה, היו חשודים לגבי האורחים.."היכן המפעל.."- שאלתי נמרצת, אך רק בעייפות מה, היפנו אותי ימינה...ימינה...
 
והגבעה גבוהה גבוהה, ההר ירוק כל השנה, בכביש סלול מקיף נוף שטחי החציר מרהיב בצהוב,
אך איפה המפעל...
והדרך ארוכה מאד, ואין רואים את הסוף, אין מבנים, אין נפש חיה בסביבה לשאול...
רק טרקטור מקרטע נראה באופק...חשבתי לרדת אליו, והכביש פונה שמאלה, ירדתי...לחי-בר.
 
זו בדיוק השעה, הטווס פורש נוצותיו, הרהיב עיניי ביופיו וצווח...כשהתקרבתי לשער החי-בר.
עייפתי, ביקשתי לשבת על הכר, הדשא לוחך, בנחל ברבורים בלבן ואחד שחור, התעניינו בי, ושלחו אליי צוואר ארוך...קיבתי גירגרה, הייתי רעבה מאד, ורוויתי צמאוני מהשוקת, ברז השוקת עמד מיובַּש, אין מבקרים בשעות אלה בחי-בר, השעה כבר 6 לפנות ערב.
 
התיק שנשאתי כבד מאד, הנחתי לצידי ומחאתי כפיים. כל עופות המים וכן עופות הארץ גיעגעו, ציפצפו, הרימו קולם אליי, אבל, אף נפש חיה לא דיברה...ישבתי אובדת - איפה כל מיבני הקיבוץ..איפה כל בני הקיבוץ...איפה בני-אדם...
הרמתי קולי, שאגתי, טרזן על סוס הגיח - "מי את..." ללא חיוך ובפליאה - מי זו הפולשת..
"איך הגעת לכאן.."
"השומרים ?!.."
"הם בוודאי התלוצצו..."
"בפנייה השמאלית משער הקיבוץ, מעבר למטע התפוחים, תוך 10 דקות מגיעים למפעל."
 
בהלצה זו עבדו עלינו, על כל ששת העובדים החדשים...
חרקנו שיניים...
 
הזכויות שמורות

תגובות

חזרה ליצירות