ואת אינך

ואת אינך  /   יהושע רוזנברג

כשהיית בבית,

הָאִשָּׁה אֲשֶׁר עִמָּדִי,

ותכלת שמי עיניך

מאירה אלי כוכבים,

יחד ישבנו לקָפֶה שֶׁל בֹּקֶר,      

יַחְדָּו שתקנו אהבה,

היה בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה לידידות ולאחווה,

היו קירותיו מַחֲסֶה וָעֹז לִי.

עכשיו, כשאת שותקת אלי מן ההר,

שלקח אותך ואת כל המילים,

כשאינך עוד על ביתי,

קירות בֵיתִי לְזָר יַחְשְׁבֻנִי

נָכְרִי הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם.

השקט זועק, ואני הַשְׁקֵט לֹא אוּכָל 

הבית נִמְלָא זכרונות

ואני מנסה להפכם למילים.

ואת אינך.