המשך הסיפור

כתיבת ספר.

פרק שביעי.

"טוב, מור, אמת או חובה?" שאלה רננה את מור בעת ששיחקו אמת או חובה על גג בית המלון.

"חובה" ענתה מור לשאלתה של רננה.

"טוב אז... חובה עליך אממ... לרדת איתי אל הלובי ולהגיד לחמישה אנשים שונים 'היי, אני מישראל, איפה השירותים?' ואני צריכה לבוא איתך בשביל לוודא שאת עושה את זה." אמרה רננה.

"יואו, רננה, לא רק שהמשימה הזאת קלה, היא גם ממש דפוקה!" אמרה מור.

"נו... אז אם היא קלה ודפוקה אז בואי תעשי אותה." החזירה לה רננה, ושתיהן נעלמו אל תוך הבניין החשוך.

"אני רוצה לסובב את הבקבוק" אמרה רות, וכולן הנהנו לאות הסכמה.

"טוב, אורטל, את שואלת את השאלה ונופר .כ. את הנשאלת, זאת ששואלים אותה." אמרה קורל.

"אנחנו יודעות את זה קורל, כמה פעמים צריך להגיד לך שאנחנו לא צריכות את הפרשנות שלך?!" אמרה רות בכעס.

"טוב, נופר, אז מה את בוחרת? אמת או חובה?" שאלה אורטל את נופר .כ. בקול של מנחת טלוויזיה.

"אמת" אמרה נופר .כ..

"טוב, אז... בואו נראה אהה... נופר .כ. את במקרה זוכרת את המקרה עם הבנים המשוגעים מהקניון שעיצבנו אותנו?" שאלה אורטל

"אממ.... את מתכוונת לאלה עם הכובע של הבורגר קינג והבקבוק הענק הזה של השוקטה?" שאלה נופר .כ. בהיסוס.

"בדיוק! טוב אז האם זה נכון ששמת עין על הבלונדיני עם העיניים הכחולות?" שאלה אורטל.

"לא נכון, אבל אני יודעת מי כן שמה עליו עין... מור!" אמרה נופר .כ.

"כן, היא שמה עין אחת על בלונדיני ואת העין השנייה על מה שקרה מסביב." אמרה אורטל

"כן, תתארי לך, עין אחת על הבלונדי ועין אחת על מה שקורה מסביב.. טוב, במחשבה שנייה, מור לא יכולה לעשות את זה.... אבל אני יודעת מי כן יכולה..." אמרה רות

"שלום ובוקר טוב. אני מרים רודן, המחנכת של כיתה ט' 1 והמורה שלכן לתנ"ך השנה." אמרה מיטב בחיקוי של מרים רודן וכולן צחקו.

"תראו את מי מצאנו" אמרו מור ורננה כשהן נכנסו ביחד עם עוד נערה, צבע עורה היה לבן כסיד ושערה היה מתולתל וארוך.

"Netaaya, we didn't see you a lot of time " אמרה מיטב

"what's up man?" אמרה נופר .כ.

"הכל סבבה , what's up אח שלו?" אמרה נטעיה

"everything it's o.k." אמרה נופר .צ.

"Netaaya, you need some sun light " אמרה אורטל

"she is right, you know, you are so white!" אמרה קורל

הבנות שוחחו עם נטעיה כרבע שעה ולאחר מכן נפרדו ממנה לשלום.

רננה סיפרה שנטעיה הייתה הבן- אדם החמישי שמור שאלה אותו איפה השירותים, ושהיא ומור בכלל לא זיהו אותה כי היא כל כך רזתה מאז שהן ראו אותה.

לפתע נשמע הצלצול של השעון המעורר "I like to move it…"

"והנה הצלצול מהסרט 'מדגסקר' שאומר לנו לזוז ... לזוז...." אמרה נופר .כ.

"אז יאללה זוזי כבר!" אמרה רננה

בדרך חזרה לחדרן הבנות התחילו לשיר את השיר "I like to move it…." מתוך הסרט 'מדגסקר', ונופר .צ. האירה בעזרת הפנס שלה את מספרי החדרים כך שהבנות ידעו איפה נמצא חדרן, עד שלפתע...

"איה!" זעקה רות

רננה לקחה את הפנס מידה של נופר .צ. ומיהרה להאיר ולראות מה פגע ברות.

"המורה נועה?!" זעקו הבנות בהפתעה.

"בנות?!" זעקה נועה ארגוב גם היא בהפתעה "או אוו נתפסתי" חשבה לעצמה נועה ארגוב, "רק שהן לא ישימו לב לבגדים שלי, רק לא זה, בבקשה לא" חשבה לעצמה נועה ארגוב.

"למה אתן לא ישנות בחדר?" "למה את לא ישנה בחדר?" שאלו נועה ארגוב והבנות בו זמנית.

כנראה שהתפילה של נועה ארגוב לא נענתה כי אורטל שמה לב לעוד משהו חוץ מזה שנועה ארגוב מסתובבת מחוץ לחדר ערה (שהיא בעצם זאת שזירזה אותם ללכת לישון בשעה 22:00 ) בשעה 1:00 לפנות בוקר, "חכו רגע, אתן לא שמות לב שמשהו שונה אצלה?"

"למה את מתכוונת אורטל?" שאלה מור.

"רגע! את צודקת, משהו באמת שונה אצלה..." אמרה קורל והסתובבה סביב נועה כמה סיבובים, "הבגדים שלה!"

"מה השונה בב...." התחילה מור להגיד, אך לאחר שהיא הבחינה בשינוי היא אמרה, "תראו תראו... הופה המורה, איזה שינוי מרענן" התחילה מור לרדת על נועה ארגוב, מור אהבה לרדת על מורות או על סתם אנשים, אבל במיוחד על מורות. זה היה התחביב מספר 2 אצלה, התחביב ה1 היה ג'ודו.

"על מה למען ה' אתן מדברות בנות?" ניסתה נועה ארגוב להכחיש את כל עניין הבגדים ולעשות את עצמה כלא מבינה.

"אוקי אז ככה" התחילה קורל סוף סוף להסביר מה כל כך מיוחד בבגדים של נועה ארגוב, "יש פה כמה שינויים בסגנון הלבוש שלה : א. החצאית של המורה נועה היא מתחת לפופיק ולא מעליו עד ללא יודעת איפה. ב. החצאית היא מעל לברכיים זה לא צנוע..." קורל עשתה את התנועה של "נו נו נו, אסור" שעושים לילדים הקטנים כאשר הם עושים משהו רע.

"המורה נועה! נו באמת, מה זה?! למה החולצה והחצאית ברוגז? זה לא יפה, רואים לך את הבטן!" חיקתה מיטב את מנהלת בית הספר, מירי ברצלונה.

"חכו רגע" אמרה נופר .כ. "אם כבר מדברים על החולצה של המורה נועה חר... ארגוב אז..."

"מה כבר לא בסדר עם החולצה שלי?" התחילה נועה ארגוב להתעצבן.

"טוב, היא : א.צמודה  ב.היא כתומה עם פתח ענק של V ו... מתחת לזה יש חולצה אדומה וג. את קימטת אותה איכשהו הלילה!"

רננה הבינה לאן נופר .כ. חותרת  ולכן היא העבירה אל רות את  הפנס ומיהרה להסביר למה היה חשוב כל כך להדגיש את הפרטים של החולצה, "ובקיצור המורה, יש כאן מישהו, זאת אומרת בן, ולא סתם בן, זה בן שאת מאוהבת בו! ואני כבר מסבירה לך איך הגענו למסקנה הזאת: א.אני ראיתי שלפני שהלכת ללבוש את הפיג'מה הסתכלת ממש הרבה! הרהרת ומלמלת בקול מבלי ששמת לב  'אולי זאת תהיה בסדר לפגישה בשבילו...'  או משהו כזה,  ב.הצבעים של החולצה, הגופייה והחצאית הם צבעים חמים, או כמו שהמורה לאומנות לימדה אותנו - צבעים של תשוקה."

"נגיד... ואיך את יודעת שאני מאוהבת בו?" שאלה נועה ארגוב באי ביטחון, "מאיפה הן יודעות את כל הדברים האלו?!" חשבה נועה ארגוב

"טוב זה מה שהתכוונתי להסביר עכשיו, לפני שהפרעת לי..." אמרה רננה, "יש לנו שתי סיבות לכך שאת מאוהבת : א. תגידי, את באמת חושבת שרק כיתה ט'1 צפתה בשיעור ספרות שבו לימדת אותן את השיר  'בגני נטעתיך'?! טוב, אז כיתה ט'1 לא הייתה היחידה. בואי נגיד שהיה לך קהל גם בחלון, ואותו הקהל ראה איך את קיפצת לך והסתובבת כמו משוגעת! היית כולך שמחה וממש במצב רוח טוב, ובקיצור, ראו עלייך שאת לגמת את סם האהבה.. אז חיברתי את הצבעים של החולצה, שהם צבעים של תשוקה, לאותו השיעור. והסיבה השנייה היא..." אמרה רננה.

"אני חייבת להפסיק להשתגע כבר בזמן שאני מלמדת את השיר 'בגני נטעתיך' ! אפילו יונשי אמר לי להפסיק את זה כבר! או שהתלמידות שלי כבר ידעו עליי ועליו..." חשבה לעצמה נועה ארגוב, "אבל מהצד השני, אני בסך הכל העברתי להן את התחושה הנפלאה של להיות מאוהבת."

"והסיבה השנייה היא" המשיכה רננה "שאת ממש יצאת לנו מהתלבושת של המורה הדוסית ונהפכת לנו להיות המורה לאומנות."

נועה ארגוב הסמיקה טיפה ואז אמרה "שנייה.. אז מה קשורה החולצה המקומטת?"

"אוף איתך המורה, חכי בסבלנות!" אמרה רננה, "החולצה המקומטת מראה שעשית משהו הלילה, ובקיצור, עשית משהו הלילה שקימט את החולצה והוא...."

"איכס! רננה, לא, די! את והראש הכחול שלך! תפסיקי עכשיו! שלא תעזי להגיד..." מור ניסתה לעצור את רננה מלגרום לכל הנוכחות סיוטי לילה, אבל רננה לא הקשיבה לה.

"... שאת התנשקת עם אותו הבן שאת ממש מאוהבת בו ואני יודעת שזה לא היה על הלחי."

"איכס רננה, יא מגעילה אחת!!!!" צעקו עליה כל הבנות.

"היי! תירגעו ומהר, בנות, alright ?! זה לא שאתן צדיקות בסדום.. מי יודע מה אתן עושות עם החברים שלכן! וחוץ מזה, אתן טוענות שהבגדים שלי לא בסדר?! תסתכלו על עצמכן..." התפרצה נועה ארגוב בזעם והתחילה לפרט את כל הפרטי הלבוש של הבנות, "רננה, את עם מכנסיים ארוכים וחולצה קצרה, מור, את עם מכנסי שלושת רבעי וחולצה קצרה, רות, את בכלל עם מכנסונים, זה ניראה כאילו את לובשת בגד ים!, קורל מכנסיים לבנים, נופר .כ. מכנסי טרנינג ארוכים, נופר .צ. מכנסי ג'ינס שלושת רבעי וגופיה ואורטל עם מכנסי ג'ינס וחולצה קצרה! אז אני מבקשת ממכן, בנות, לפני שאתן מעבירות עליי ביקורת תסתכלו על עצמכן בבקשה" סיימה נועה ארגוב את דבריה.

"ו... התוצאה היא 4 שניות ו45 מאיות השנייה, פשש המורה.. שיא חדש" אמרה נופר .כ. וכולן, כולל נועה ארגוב, צחקו.

"בואו, בנות. ניכנס לחדר ונדבר שם, אתן צריכות להסביר לי מה אתן עשיתן ב1:00 לפנות בוקר מחוץ לחדר עם בגדים כל כך 'צנועים'." אמרה נועה ארגוב.

"מה אנחנו עשינו מחוץ לחדר?! יותר נכון מה הגברת שזירזה אותנו ללכת לישון עושה ב1:00 בוקר עשתה מחוץ לחדר!" אמרה אורטל

"אורטל, תיזהרי או שאני אפרק אותך!" החזירה לה נועה ארגוב.

לאחר שכולן לבשו פיג'מות, הן התיישבו במעגל על הרצפה שבחדרן המואר ודיברו על הלילה שהיה להן על גג בית המלון, על פגישתן עם נטעיה, חברה שלהן מהכנס העולמי שאותה הן לא ראו מאז הביקור שלה בארץ בחנוכה, הן גם הזכירו את אותו הזיכרון על הבנים המשוגעים מהקניון ופה נועה ארגוב עצרה אותן.

"מה? זיכרון? שוקטה? בורגר קינג? קניון? בנים משוגעים? בנים בכלל? חכו רגע, אתן חייבות לספר לי הכל!" דרשה נועה ארגוב לדעת.

"טוב, אז מי מספרת?" שאלה רננה

"אני רוצה" צעקה קורל

"אח! קורל די כבר לצעוק" אמרה רות

"רות תירגעי!" אמרה אורטל

"את אומרת לי להירגע? זאת צועקת ואת אומרת לי להירגע?" שאלה רות בלגלוג

"קורל את בכלל לא היית!" אמרה מור

"בנות תירגעו ומהר!" אמרה נועה ארגוב במהירות, שהרגישה את הסערה המתרחשת לבוא.

"אני אספר" אמרה נופר .כ. וכולן הנהנו לאות הסכמה, "אממ... איך זה הלך?, אהה כן.. ליטל, מוריה, רננה, מור, הילה, אורטל, נטעיה ואני הלכנו לקניון בשביל לחגוג את הביקור של נטעיה וששתי החבורות הפסיקו את הריב המטופש שלהן..."

"ריב?! איזה ריב?" שאלה נועה ארגוב

"אממ... טוב, יש את החבורה של בת-אל שזה רננה, מור, מיטב וקורל, יש את מוריה ואורטל, ויש את אלו שתקועות באמצע – נופר .כ., ליטל ואני." הסבירה רות

"יום אחד, לאחר שליטל הפסיקה ריב אחד ושוב הסתובבה עם החבורה של בת-אל ואיתי, איכשהו נודע על זה למוריה והיא התעצבנה. היא פשוט לא סבלה את העובדה שליטל מסתובבת איתן כל פעם מחדש למרות שהיא קולטת שאם רות לא שם אז היא רק סובלת.. לפחות זה מה שמוריה חשבה.

כאשר ליטל שמעה שמוריה הולכת להתחיל מריבה ענקית, היא ביקשה ממנה שלא תתחיל, אבל למוריה לא היה אכפת, היא לא רצתה לוותר. בבוקר שלאחר מכן, כאשר ליטל הלכה לשיעור מדעים, קורל ובת-אל צעקו עליה. אני ניסיתי לעצור בעדן, אבל זה לא עזר. היא לא הבינה למה הן צועקות עליה כך, עד שקלטה שמוריה התחילה את המריבה על הבוקר.

קורל המשיכה לתקוף אותה וליטל אמרה לה שהיא לא עשתה כלום, היא לא אמרה למוריה לצעוק עליהן בכלל.. ואז היא רצה לכיתה ובגלל שהמורה הייתה שם הן לא יכלו להיכנס, אבל אני לא שמתי והלכתי אל ליטל. היא צעקה 'שיעזבו אותי כבר! מה עשיתי להן? למה הן תמיד רבות אחת עם שנייה?! הן לא קולטות שהן לא פוגעות אחת בשנייה?! הן רק פוגעות בי ובך...' ואני אמרתי לה שבגלל זה אנחנו צריכות להגיד להן להפסיק לריב אחת עם שנייה..." סיפרה נופר .כ.

"ו... מה קרה לבסוף?" שאלה נועה ארגוב

"כמו שראית, הכל הסתדר.. חוץ מבת-אל ומוריה, הן עדיין לא סובלות אחת את השנייה, אך בת-אל לא רבה עם מוריה בגלל רות ומוריה לא רבה עם בת-אל בגלל רות, ליטל ובגללי וזהו."

"טוב, נופר, די, זה לא יפה!" אמרה אורטל

"כן, נכון, את צודקת...אז איפה הייתי?"

"אממ.... הלכנו לחגוג בקניון את הביקור של נטעיה בארץ ואת סיום הריב." אמרה רננה

"כן, כן נכון. ובקיצור בהתחלה הלכנו לטוקיו פארק, מין מקום כזה של משחקים אלקטרונים..." הסבירה נופר .כ. כשראתה את הפרצוף המבולבל של נועה ארגוב, "ואז פנינו ל'סברו' בשביל לקנות אוכל כדי שנוכל לאכול - שזה הדבר שהכי אהוב עלי! יאמ!, כשליטל ואני חזרנו עם המגשים של האוכל לשולחן, ששאר הבנות תפסו, ראינו שנדבקו אליהן שני בנים מעצבנים עם כובע של בורגר קינג ובקבוק שוקטה פשוט ענקי!"

"אתן זוכרות שהילד עם השיער השחור בא ליד מוריה ואמר 'אני יכול לשבת פה אפילו שאין כיסא?' ואז הוא עשה את עצמו מתיישב אבל זה לא הצליח לו והוא נפל על הרצפה?" שאלה רננה

"תגידי לי, איך אפשר לשכוח כזה מעשה מטומטם?" צחקה מור

"אני זוכרת עוד קטע" אמרה נופר .כ. "אתן זוכרות שליטל שאלה את הבלונדי 'למה אתם נדבקים דווקא אלינו? יש המון בנות בקניון.' ואז הוא התיישב ליד ליטל והיא כל הזמן זזה כיסא עד שהיא הייתה ממש קרובה אלי, אבל זה לא בדיוק עזר לה כי הוא כל הזמן זז כיסא ועוד כיסא.. ואז הוא ענה לה 'יש הרבה בנות בקניון, אבל אין הרבה עלמות יפות בקניון כמוכן' יואו, זה היה כזה קורע.."

"חכו, חכו שתשמעו את הקטע שלי...אתן זוכרות שהילד עם השיער השחור הוציא את החיילים האלה בצורת גולגולת, ונטעיה ביקשה ממנו למכור לה אחד והוא הציע כזאת הצעה שאת לא חושבת אפילו ואת אומרת את המילה 'לא' ? בקיצור, הוא הציע שהוא יביא לה אחד בחינם בתנאי שהיא תרשה לו לשבת. וכולן, ובמיוחד ליטל, מוריה ונופר .כ. צעקו 'לאאאאאאאא.....' זה היה כזה מצחיק...." אמרה רננה.

"אתן סיפרתן למישהו?" שאלה נועה ארגוב

"אממ... לחברות כמובן. למי עוד נספר?!" שאלה רננה בתימהון

"למבוגר אולי!" אמרה נועה ארגוב, כולה מזועזעת על עצם הרעיון שכאלה ילדים הסתובבו בקניון והן לא קראו למאבטחים או למישהו.. אותם הנערים יכלו לעשות להן משהו.. בכל שבוע בערך יש כתבה על קטינה שאנסו אותה, והן, במקום לפחד, צוחקות.

"למה לספר למבוגר?" שאלה קורל

"תגידי, את לא קוראת עיתונים?" שאלה נועה ארגוב

"אמממ... לפעמים" ענתה קורל

"ו... בכל שבוע בערך יש כתבה על זה שאנסו עוד קטינה, וככה אתן לא פוחדות? אתן רק צוחקות.. מי יודע מה הנערים הללו היו יכולים לעשות לכן."

"בהתחלה רצינו לקרוא למאבטחים, אבל אח"כ ראינו שהם רק רוצים לשגע לנו את השכל אז בסוף לא קראנו." אמרה נופר .כ.

" חכי שנייה המורה, עצרי, סטופ! תגידי, מה עובר, אה? הגעת לשכבת ל"ב אר"ר והתחלת להתדרדר? קודם כל את אומרת את המילה 'שיט' באמצע השיעור, ואז את חושבת שבנים בגילנו רוצים לאנוס אותנו באמצע הקניון, שאני בטוחה שאת בעצמך ראית אותו לפחות פעם אחת. הקניון ממש מואר! זה כבר קרה שהתחילו עם כמה מאיתנו באמצע הלילה אבל כלום לא קרה...." אמרה רננה.

"מה? עם מי התחילו באמצע הלילה?" שאלה נועה ארגוב

"טוב די! עד לפה.. זה לא יפה, אתן כבר חודרות לפרטיות של אנשים אחרים." אמרה נופר .כ.

"נכון, בואו נעבור נושא. מה את עשית בשעה 1:00 לפנות בוקר מחוץ לחדר?" שאלה מור

"הייתן מתות לדעת..." אמרה נועה ארגוב

"נו, המורה, לפחות תגידי לנו את השם שלו" ביקשו הבנות

"למה נראה לכן? מה, אני משוגעת? יש לי שריטה בשכל שאני אגיד לכן?" צחקה עליהן נועה ארגוב

"אממ... אנחנו חייבות לענות לך על זה?" שאלה רות

"סליחה?!" אמרה נועה ארגוב

"זה היה בצחוק, הומור. יאללה.. היא רק מגיעה לאנגליה והיא כבר נהפכת להיות כמו האנגלים, חסרי הומור עם חיים משעממים." אמרה רננה

"נו, המורה, רק את השם שלו.. מה אכפת לך? אנחנו סיפרנו לך על הבנים המשוגעים מהקניון." אמרה מור

"רק את השם, המורה" אמרה נופר .צ.

"טוב, יאללה.. איזה קרציות." אמרה נועה ארגוב

"יש...." שמחו הבנות

"קוראים לו יונתן רולר" אמרה נועה

"מה? תגידי שוב..." אמרה נופר .כ.

"יונתן רולר" אמרה נועה ארגוב

"אני בטוחה שכבר שמעתי את השם הזה פעם..." אמרה נופר .כ.

"גם אני כבר שמעתי את השם הזה." אמרה רננה

"טוב, נו, יאללה למיטה.. ועכשיו באמת!" אמרה נועה ארגוב.

כולן הלכו לישון והאור שבחדר 1006 כבה.

הבנות נרדמו אבל נועה ארגוב, שנשארה ערה, שיחזרה את כל פגישתה עם יונתן, מהנשיקה שהייתה בעת שנפגשו שוב לאחר הרבה זמן, ועד לנשיקת הפרידה שהזכירה לה שצריך לחזור לחדר. לאט, מבלי שהבחינה, נרדמה גם היא עם חיוך על פניה.

"דינה, דיברת כבר עם נועה והבנות?" שאלה גלית שזיפון, כאשר הן נפגשו מוקדם בבוקר בחדר מורים הריק.

"כן, מסרתי לה את המסמך, הן דיברו איתי בערך לפי השעון שלנו בשעה 21:00 בערב ולפי השעון שלהן בשעה 23:00 בלילה. מה שמזכיר לי.. את קיבלת כבר את תוצאות הבדיקה? היו טביעות אצבעות?" שאלה דינה בחדד בהתעניינות רבה.

"כן, קיבלתי את התוצאות"

"ו..."

"שום דבר, נדה, גורנישט, הם בדקו לפחות עשר פעמים.. פשוט תשכחי מזה." אמרה גלית בעצב.

"טוב, אז צריך להודיע לנועה ולבנות שבאנגליה. הן יכולות לחקור ברחוב מיללבנק 14, הן יגידו שהן חברות של ליטל ופשוט פה בתוכנית של חילופי תלמידים." אמרה דינה בייאוש.

"אוקיי, ומה עם החבורה שבצרפת עם מזי?" שאלה גלית

"מזי שלחה לי SMS שהן הגיעו בחצות לבית המלון" אמרה דינה

"אצלנו זה בשעה..."

"23:00"

"אז את תוכלי אולי למסור לה את כל החומר שכל שכבת ט' למדה אתמול והיום?" שאלה גלית

"כן בטח, אבל מה עם הבנות שבאנגליה?" שאלה דינה

"אני כבר אמסור להן. אחרי שכל השכבה תסיים ללמוד אני אלך לבית מדרש ואסרוק להן את החומר." אמרה גלית

~סוף פרק~