עצב מכרסם

היה תלוי באוויר כמו בימי הביניים ולא על מוקד או אדמה מרחפת. בין שמיים של שדות של ירק וחום היה מעופף. מסתכל מפעם לפעם למטה, סופר נמלים, מחפש קנים. כשהייתה עולה השמש ועומדת במרכז השמיים, בצורה של חרוט שהופיע במבחן האחרון בגיאומטריה, זה שלא הצליח לפתור, היה מביט בה בצורה קרה של חישוב אנליטי. המחוגה תמיד הייתה נשרפת כמו הכלב ששלחו הרוסים לחלל. הוא אהב כלבים אבל אף פעם לא בכה כשנשרף, היה מביט בו וצוחק. כורך את היד סביב הצוואר שלו עצמו, בתנועה של מחוגה בלתי נראית ומודד את ההיקף. היה צוחק.

כשהיה עצוב היה יורד גשם ולא מדמעות, אף פעם לא העז לבכות. עלים היו מתנופפים מצד אל צד, כמו מטאטא דרכים היה מניף שיערותיו. הוא מלטף בתנועה דמיונית כמו היו כלב, מדמיין כשכוש זנב ועיניים צוחקות. העיניים היו נפתחות כאילו היה הוא בתוכנית של טלוויזיה מצוירת, הופך טרגי לקומי, אף פעם לא מצליח.

ראה אותו כשירד הסתיו ואיתו שלג בצבע של טישו ומגבת של מלתחה אפורה. מהלך היה בשביל, מצד אל צד הוא מקפץ. זה שראה הביט בקרקע הקפואה בעצב כזה שמכרסם ואתה כמו עכבר היה מכרסם את ליבך, גבינה עם חורים ולא ממתכת שוויצרית תוצרת סין.

כשעבר את האדם שהביט בקרקע, תפס לו זה את היד, בעדינות משוועת כזאת שלא היה הוא יכול להתנגד. הלכו בשבילים והראש הולך ונופל. זה עם השיער השחור שהביט בקרקע במבט עצוב ומכרסם, היה מרים את המבט ולא לאט, לאט. מביט הוא היה בשמש וחוזה בלבן של הטישו והמלתחה נמס כמו גלידה בקיץ של פינלנד. מודד במחוגות צבעים שונים ולא באלו של השמש. ארנבים ולא כלבים, שחורים ולא לבנים, נקבות ולא זכרים.

מפעם לפעם היה האחד עם המבט העצוב מלטף את הגב. עוצם עיניים ונרדם. המלוטף היה מנסה להעירו ואף פעם לא הצליח. כשהצליח היה ההוא מסתכל עליו במין מבט נרגן, אומר שמחר צריך לקום מוקדם, ללכת. המטאטא שמפזר את העלים, זה מכשכש בזנב ולא מחכה, ואילו העלים שבים ונופלים בוקר אחר בוקר אל תוך קיני נמלים.

סנטימטר אחד מעל פני האדמה היה מתרומם בכל בוקר. זה עם הפנים שהפסיקו להביע עצב מכרסם היה שוקע באדמה שכבר הפסיקה להיות קפואה. תלוי היה באוויר בין שמים לארץ ולא אחת מרחפת, חבל על גרון ולא כואב, מביט בקרקע, בשדות מלמעלה, מתהדק. עוד רגע נופל, לא לעצור, לא יכול.

זה עם העצב המכרסם יפסיק לחייך ויתרומם, ילך בשבילים עד שימצא מישהו אחר. אחד עם עצב מכרסם משלו, שיתפוס לו את היד וירים אותו למעלה. אולי בעצם, יהיה זה הוא שיתלה את עצמו.