מאס אלוהים במעשי נזר ברואיו
כי חטאו ופשעו ועשו את הרע בעיניו,
ונבעת, ועלתה חמתו ובערה להשחית
וחפץ להוריד המבול על העולם בשנית.
לפת בידיו בחוזקה את הכוכב הכחול
וטלטל אותו בעוז, ומחצו בכוח גדול ,
נרעדו אמות הסיפים ורעשה האדמה
ונחשולי ענק התנפצו על החופים בחֵמה.
אך בטרם ינחית המכה הסופית, הוא ניחם:
היש להכות את כל חי בעבור האדם ?
וגם נזכר שאחרי המבול, בימי בראשית,
גמר אומר שלא לקלל האדמה בשנית.
שקט אלוהים מחרון אפו (עד לפעם הבאה)
והאדמה הפצועה, בדחילו ורחימו, פצעים ליקקה
אלה קברו מתיהם, אלה מפני הקרינה נמלטו
והשורדים - מעפר את חייהם מחדש כוננו.
ובעיר הקודש, על ההר שעל שמו נקרא
תופעה מוזרה מעין כמותה התממשה -
אולי בהשפעה רדיואקטיבית, אולי על פי חזון יחזקאל -
קם חוזה המדינה מקברו ונכנסה בו רוח האל,
וקרמו עצמותיו היבשות עור וגידים והעלו בשר
ובאה בו הרוח ויחיה, ועמד והשקיף מן ההר
ראה כי מדינת היהודים קמה והפכה מציאות,
חזונו התגשם ובא הקץ לייסורי הגלות.
ניער החוזה בגדי קבורתו מאבק של שנים
פצח בשמחה ובגיל בריקוד חסידים
ובחרדת קודש עזב את מקום קבורתו
וירד מן ההר לתור את ארץ אהבתו.
ראה מגדלים פורחים באוויר, ראשיהם בשמיים
ראה שדות קמה, מטעים, פרדסים, תאווה לעיניים
שמע ששפת עֶבֶר נישאת בפי כול, מזקן ועד טף
נוכח שהארץ יפה וטובה, צהל ושמח.
נזכר ב"אלטנוילנד", ספרו הישן, פרי משאלת ליבו
והנה - המדינה הפכה ממשות, התגשם חלומו,
סוף סוף היהודי חי ככל האדם, חופשי בארצו
ואיש תחת גפנו ותחת תאנתו ימצא שלוותו.
כנתון בחלום ברחובות הקריה התהלך החוזה
סקר חלונות ראווה במבט משתאה
צפה בנפלאות הקִדמה מוכה תימהון
ראה שהמציאות התעלתה על כל דמיון.
נרגש ועייף נעצר בפתחה של מעין מסעדה
ראה כתבי עת באותיות עבריות על שולחן בפינה
בנפש רוגשת ישב החוזה לקרוא עיתונים
להתעדכן במה התרחש במאה שנים.
ראה תמונה של עלמה עבריה בלבוש של חוה
האדימו פניו עד שורשי זקנו, אבוי לבושה,
וככל שהתעמק יותר בקריאה סמר שיערו
גם זה המונח מעל קודקודו, גם שיער זקנו.
קרא על משפחות פשע עבריות המטילות חיתתן
ועל בני נוער יהודים אלימים, רחמנא ליצלן
קרא על עובדים אשר משתכרים רק פת חרבה
ועל בכירים הנוטלים לעצמם את כל העוגה.
קרא על מנהיג שלקופה הציבורית שלח את ידו,
ועל חרדים שהפכו תורתם קרדום לחפור בו,
קרא על חקירות ראשי ממשלה על נטילת שלמונים
ועל נשיא מדינה שלכלא נשלח על אונס נשים.
קרא שנפלו שוב טילים בדרום, משפחה נטבחה,
שמע על קולות של "אטבח אל יהוד" ומעשי נקמה.
חזה יחסים של כבוד ורעות עם עמים השכנים
מצא בעיתון רק שנאה ואיבה והמון פיגועים.
ישב במקומו מדוכא וכואב עד עמקי נשמתו
הבין עד כמה עוות חזונו, חלום ושיברו.
לפתע נשמע קול אדיר של פיצוץ, שמשות התנפצו
שמע צעקות "מחבל מתאבד" וכולם נמלטו.
אמר לעצמו בייאוש תהומי: "חוזה, לך ברח !"
ושב אל ההר, מיהר אל קברו, תחת אבן שכב,
ולו רק ניתן היה להציץ למקום משכבו
אפשר אז לראות שכבר התהפך מזמן בקברו.
