חדר

 

הוא יושב על המיטה, והוא בשקט. רגלייו מונחות על הריצפה, מרפקיו על ברכיו, וסנטרו נתמך על ידי כפות ידיו. שפתיו שקטות, עיניו מחפשות נקודה בקיר, ונשימותיו רגועות. ואני שם, בקצה השני של המיטה, יושבת ישיבה מזרחית. אני בוהה בו, בוחנת כל סנטימטר בגופו. שיערו השחור והקצר, מחזיר את האור שמגיע מהמנורה למעלה. שרירים מכסים את זרועותיו וכפות רגליו הגדולות נחות בשלווה בתוך סנדלי טבע עם רצועות כחולות. מאה אחוז של גבריות, אני חושבת לעצמי, בעודי מביטה בו.

 

מעניין מה עובר לו בראש... מבטו חוקר את השטויות שיש לי בחדר. תחילה הוא מסתכל על לוח השעם שלי... המון תמונות קטנות, מחזיקי מפתחות צבעוניים ופתקים ישנים. הוא בטח קרא את כל הפתקים. אחר כך הוא עובר למדפים הגדושים בספרים, דברי קוסמטיקה, דובים, חפצי נוי ונרות. מעניין מה עובר לו בראש...

 

אני משנה תנוחה. קירבתי את ברכיי לחזה שלי, וחיבקתי את הרגליים. לקחתי נשימה עמוקה, אולי היא תוציא אותו מעולם החלומות, והוא יחזור למציאות וידבר איתי. אך מסתבר שיותר נחמד לו להסתכל על השטויות שיש לי בחדר. עכשיו הוא מסתכל על התמונה שלי ושל אמא, וגם על התמונה שלי ממקדונלדס, עם הבלון הוורוד. עיניו הכהות ממוקדות במטרה, והוא לא זז כלל. מבטו עבר אל בובת הכיבשה שקנו לי ליומולדת. בובה מנופחת וחמודה. הוא בטח תוהה לעצמו למה אני שמה את הכיבשה הזאת באמצע החדר. הוא מסתכל על לוכדי החלומות שיש לי על כל פיסת קיר חשוף, ועל הפרפרים מהפלסטיק שהדבקתי על הקיר. הוא מבוגר מדי בשביל להבין שטויות של ילדה, אני בטוחה שהוא חושב שאני תינוקית משהו. הגבות העבות שלו מתכווצות למראה הבלגאן שיש לי מתחת לספרייה. ערימות נעליים, צעיפים, תיקים וכובעים. והכל ביחד. הוא בטח חושב שאני ילדה קטנה שאפילו לא יודעת לסדר לעצמה את החדר... הוא מסתכל על המדבקות שיש על צג המחשב שלי... איך היא הורסת ציוד אלקטרוני יקר, הוא בטח אומר לעצמו בראש.

 

"אממ..." אני אומרת לבסוף, לאחר לבטים רבים. הוא נשען מעט לאחור על הכרית הסגולה הגדולה והנוצצת ומסתכל עלי. עיניו שומרות סוד, שפתיו ממשיכות לשתוק. "על מה אתה חושב?" אני שואלת בקול חלוש.

 

"יש לך חדר מדהים".