יום בלוי

שוב נגמר יום בלוי,

אנשים עוברים מול עיניי.

רואה עצמי אי שם,

מחזיק רגע שפוי.

רואה עצמי נוגע,

כמעט לאט תלוי.

מחטט בלאות רגליי,

כחיה נרדפת ירויי.

בזקוף חדות אוזניי,

חש בתוכי יודע.

צבעים נמהלים בין ידיי,

כך נגמר לו יום בלוי.

בלבול אוחז במוחי,

גדר מעורערת פתאום.

משנס שארית כוחי,

ישמעאל שהונס, לבלום?

שוב נגמר יום בלוי,

עוצמה אנושית צומחת.

מגלף תסריט מקומי,

רוח חמסין רותחת.

יום הזוי נשמע ברמה,

המיית פריונה שולחת.

קנאת יבוסי נהמה,

לא אנטוש אדמתי פורחת.

שוב עבר יום בלוי,

חזקת שורשיו יאציל.

לא איוולת גם לא עילוי, 

מורשת אבות יאפיל.