1-מהי הכתיבה עבורך
יש לי יחס אמביוולנטי כלפיה. מצד אחד אני אוהב לדעת שאני יכול להשתחרר בעזרתה. לפרק בעזרת מילים תחושות ומחשבות שיש לי.
מצד שני, היא מאוד תלותית. בכל פעם שעולה משהו, אני מרגיש חובה לכתוב את זה, אפילו אם זה רק בשביל עצמי. זה חולני לעיתים.
2-מתי גילית לראשונה שיש לך כשרון כתיבה.
כישרון? זו מילה גדולה מדי וקשה לי לחשוב במונחים כאלה.
התחלתי לכתוב בגיל מאוד צעיר, 9-10 , לערך שירים ילדותיים מאוד. מתוך שעמום. עם הזמן זה הפך פתרון נוח לבדידות, במקום לספר אנשים מה אני חושב ומרגיש, כתבתי את זה. אז התחלתי לתפוס את הכתיבה כמו תחליף לפסיכולוג, במקום לשבת ולדבר מה עובר עלי, כתבתי על זה.
רק כשהגעתי לגיל עשרים התחלתי ליהנות מהכתיבה, ברמה מסוימת.
3-האם ניסית לפתח את כישרונך, וכיצד עשית זאת.
אני כותב כבר כמה שנים באתרי אינטרנט שונים, ומנסה ללמוד מפידבקים שאני מקבל. מאז ומתמיד אני מקשיב לסוגי מוזיקה שונים ומנסה ללמוד מכתיבה של אחרים.
בשנה האחרונה הייתי בסדנה של טל גורדון, למדתי לא מעט שם. אשמח להמליץ עליה לאנשים.
4-איך שיר נולד (אצלך כמובן).
זה מתחיל באחת הדרכים הבאות, משפט או קובץ משפטים סביבם נבנה טקסט, מצייר תמונה בראש ומנסה לספר אותה במילים, או שאני יושב מול המסך ומתחיל לכתוב, לפעמים יוצא משהו סביר ולפעמים לא.
5-ספר על עצמך.
בן 32, רווק, גר בדירה שכורה עם כלבה בחולון, עובד בחברת אינטרנט בתור עורך תוכן, בוגר תואר שני, יש לי זוג הורים, שתי אחיות, שני גיסים, אחיינית ושני אחיינים שהם הדבר הכי יקר לי בחיים. רוב הזמן אני כאן, וכל הזמן אני רוצה להיות שם.
6-איך הגעת לאתרנו וכמה זמן אתה אתנו כאן.
אני באמת לא זוכר איך הגעתי לאתר, מניח שזה קרה במהלך חיפוש אחר במה נוספת לפרסום שירים. מניח שזה קרה לפני שנתיים-שלוש.
7-מה אתה אוהב כאן באתר.
אני מעריך את העובדה שאנשים מגיבים על טקסטים של אחרים. אני די חלש בזה, וזו הזדמנות טובה להתנצל על כך בפני שאר הכותבים.
8-אילו ספרים אתה אוהב לקרוא.
אין סוג ספציפי של ספרים שאני אוהב. אני בדרך כלל קורא על פי המלצות שאני מקבל או שמופיעות בעיתונים, או על פי ספרים שאני מוצא בספריה בה אני מנוי. אני יודע שיש ספרים שאני לא מוכן לקרוא.
יש סופרים שאני מנסה לא להחמיץ ספרים שלהם, כמו , ניק הורנבי, פול אוסטר, איאן מקיואן.
9-עם איזו דמות ספרותית הזדהית יותר מכל ומדוע.
אין דמות שהזדהיתי איתה, אך יש דמויות שלא הייתי מתנגד להתחלף איתן. למשל, רוב גורדון מנאמנות גבוהה של ניק הורנבי. הייתי שמח לנהל חנות דיסקים אבל היום כמעט ואין חנויות דיסקים אז זה די מיותר לחלום על זה.
הייתי שמח להיות מסוגל לחיות כמו כריסטופר מק'קנדלס , מהסרט into the wild, שהחליט לוותר על כל רכושו ולנסוע לאלסקה.
10-איזו תכונה אהובה עליך ביותר אצל בני אדם.
אני מעריך מאוד אנשים צנועים, שלא רואים את עצמם כמיוחדים במינם. מעריך אנשים שקטים שלא מספרים סיפורים רק כדי שיעריכו אותם יותר, ואני מאוד אוהב אנשים שיש להם חוש הומור מפותח והם מסוגלים לצחוק על עצמם.
11-איזו תכונה אינך מחבב אצל בני אדם.
למרות שקל לי למצוא תכונות שאני לא אוהב, זו רשימה מאוד ארוכה. אני לא יכול לסבול אנשים צבועים, מזויפים, אנשים שחיים בתחושה מתמדת שהעולם נגדם, אנשים שמאוהבים בעצמם, אנשים לא ליברלים, אנשים שלא מכבדים אף אחד ודורשים את כל הכבוד האפשרי. יש עוד לא מעט תכונות שקשה לי איתם.
12-אם לא היית אדם מה היית רוצה להיות.
כל חיה שחיה מתחת למים וכל חיה שמסוגלת לעוף.
13-מהו העולם האידיאלי עבורך.
עולם עם חופש מוחלט, עולם שאין בו תלות, עולם בו אפשר למחוק זיכרונות ומחשבות.
14-מה מקומה של האהבה בחיי אדם, לדעתך.
מקום חשוב בהנחה והבן אדם יודע איך לתת אהבה ולקבל אותה.
15-עד כמה להורינו יש השפעה על חיינו, בעיניך.
תמיד הנחתי שחיינו מחולקים לשלוש חלקים, החלק בו אנו מאמינים שההורים שלנו הם סוג של אלוהים, החלק בו אנחנו חושבים שהם סוג של שטן והחלק בו זה מתאזן ואנחנו הופכים להיות דומים להם, בצורה כזו או אחרת.
מן הסתם יש להורים השפעה עצומה עלינו, גם אם אנחנו ביחסים גרועים איתם, ועושים הכל הפוך מהם, זה נובע מכך. אי אפשר להתרחק מהם.
16-מה היית לוקח איתך לאי בודד.
מניח שהייתי לוקח מטוס שיחזיר אותי. יהיה לי קשה להיות בלי מוזיקה, סרטים, ספרים, אנשים מסוימים שאני מכיר, סיגריות, אלכוהול ועוד כל מיני דברים.
17-למה היית ממשיל את האדם. האדם הוא כמו...זו שאלה טובה, אני נוטה לחשוב שהוא כמו חיית מחמד רק בלי הקטע של המחמד.
18-החיים הם כמו...שעון חול, מהרגע שהם מתחילים, הם מטפטפים את עצמם אל סופם.
19-החברות היא כמו...אשליה, היא לא שלמה, היא לא הכל, והיא תמיד יכולה להתפוגג ברגע.
20-מה מחזיק אותנו כאן על פני כדור הארץ הזה.
זה תלוי. יש אנשים שנמצאים כאן מתוך אמונה שהם צריכים להיות כאן, שהם יכולים לעשות משהו טוב. יש אנשים שנמצאים כאן מתוך פחד או מחשבה, שהאופציה השנייה פחות טובה.
21-מה מקומה של האמונה בחייך.
אני לא בן אדם מאמין. מגיל מאוד צעיר חשבתי, שבני אדם המציאו את הישות הזאת שנקראת אלוהים, בדיוק כפי שהם המציאו את המושג אושר.
הם צריכים להאמין שיש מי שמנהל כאן את העניינים, שיש מי שאחראי לגורלם, שיש כאן מישהו שדואג להם. בדיוק כפי שהם צריכים להאמין שקיים דבר כזה אושר, שאסור לתת לשאיפה הזאת להיעלם מחייהם.
אם יגלו להם שהדברים האלה הם לא אלא המצאה ספרותית, המצאה מעניינת אך עדיין ספרותית, אני נוטה להאמין שהם יאבדו את הסיבה לחיות.
קשה לי להאמין באלוהים, מהרבה סיבות. קשה לי להאמין שהאל שלנו הוא דווקא הצודק ולא האל של האחרים, קשה לי להאמין שמי שברא את העולם, לדברי המאמינים, יושב ליד השולחן ובודק למי יש בצלחת חזיר ולמי לא. זה הופך אותו ליצור קטנוני, רחוקה מאוד מכל מה שמנסים להציג אותו.
אם הישות שנקראת אלוהים קיימת, אני מניח שמעניין אותו אם אנחנו טובים לזולת ולעצמנו, לא יותר מזה.
22-בחר 5 מיצירותיך אותם אתה אוהב במיוחד ונמק מדוע.
אין שידור חוזר – עד שלב מסוים, סירבתי לדבר ולכתוב על דברים מסוימים. מסיבה מסוימת שלא אפרט, בשנה האחרונה החלטתי כן לעשות את זה. והטקסט הזה מבטא בצורה חדה וברורה את מה שאני. למרות שהייתי חותך אותו לבתים, אני חושב שהוא מציג אותי בצורה נאמנה.
לספר לילד – זה שיר קשה, אבל מאוד מדויק. הרגשתי שאני נותן למילים הרבה כוח בטקסט הזה. כוח שרק האמת יכולה לתת.
ירייה בגב- זה מסוג הטקסטים שאני מודה, שהוא חוזר על עצמו בצורות שונות. למשל באלימות טייק 2 או איך הם לא רואים ובטקסטים אחרים. פשוט התחושה הזאת קיימת בי, הרצון להרוס את הגוף, להרוס את החדר, את כל מה שקיים, באלימות קשה שלא תשאיר סיכוי לתיקון ולא תתיר אפשרות לשכוח.
אחת הסצנות האהובות עלי בקולנוע היא סצנת הסיום של מועדון קרב, כשרואים את כל הבניינים קורסים, זה לפעמים משהו שאני מנסה לבטא במילים, בדרך יותר אישית.
לא מאמין באהבות גדולות – לא מעט טקסטים שכתבתי עסקו באשליה של אהבה וזוגיות. כאן אני חושב הצלחתי לכתוב את זה בצורה מדויקת, מנקודת המבט שלי.
תל אביב שמונים- זה סיפור אמיתי ששיניתי בו את הדמויות. בטקסט כתבתי על בחורה שנעלמת, במציאות זו היתה אחותי שחוויתי איתה את אותו ערב (היא לא נעלמה לי).
ערב אחד הלכנו בפארק הירקון ושמענו מישהו מנגן בסקסופון מתחת לאחד הגשרים, זה היה נפלא, זה הזכיר לי את הסרטים על ניו יורק של וודי אלן.
אחר כך חזרנו באיילון וראיתי את כל הבניינים הגבוהים וחשבתי, איך בשנות השמונים הם לא היו שם, וזה היה הרבה יותר אמיתי.
יש טקסט נוסף שאני אוהב שלא העליתי אותו לשום אתר. הוא נכתב במהלך הסדנה והוא מורכב ממשפטים שאחיינית שלי אומרת. אני חושב שהוא מדויק, אין בו הגזמה או רגשנות מיותרת. זה כאילו היא כתבה אותו בעצמה. במציאות היא הרבה יותר טובה מהשיר, מן הסתם.
