תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה

תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה /  יהושע רוזנברג

לֹא אָצָה לְךָ הַדֶּרֶךְ, רֵעִי

לִמְצֹא מְנוּחָה נְכוֹנָה

תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה

לְהִסָּתֵר לְעוֹלָמִים

בְּסֵתֶר כַּנְפֵי בַּעַל הָרַחֲמִים,

לֹא נָשָׂאת אֶת נַפְשְׁךָ לִפֹּל חָלָל  

עַל בָּמוֹת הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל,

אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל, לוֹחֵם לְלֹא חַת,   

לְהִתְהַלֵּךְ בְּאוֹר הַחַיִּים נִכְסַפְתָּ

בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דָּמְךָ,

לֶאֱכוֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ

וְלִשְׁתּוֹת בְּלֶב טוֹב יֵינֶךָ,

לֹא לָנוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבְךָ אָבִיתָ

לִרְאוֹת חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אִוִּיתָ

וְלִשְׂמוֹחַ מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ, יַעֲלַת חֵן

חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ

בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד,

לְחָכְמָה וְדַעַת וּלְמַדָּע הָמָה לִבֶּךָ

לַעֲשׂוֹת כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ בְּכֹחֲךָ,

יָמִים רַבִּים שָׁאָלְתָּ לְךָ,

לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ,

מַדּוּעַ נִצַּבְתָּ אַתָּה לְבַדֶּךָ, וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ

מוּל חֶרֶב נְטוּשָׁה לְנֹכַח קֶשֶׁת דְּרוּכָה

אֶל פְּנֵי כֹּבֶד הַמִּלְחָמָה,

לַהֲדֹף אֶת כָּל אוֹיְבֵינוּ מִפָּנֵינוּ

לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם

לְהַחְרִישׁ קוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף?

כָּבֵד הָיָה מִמְּךָ הַדָּבָר

לֹא יָכֹלְתָּ עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ

לֹא נֶחְפַּזְתָּ לְהִמָּלֵט

לָנוּס לְהַצִּיל אֶת נַפְשֶׁךָ,

וְעַתָּה גַּם אַהֲבָתְךָ גַּם שִׂנְאָתְךָ

גַּם קִנְאָתְךָ כְּבָר אָבָדָה

וְחֵלֶק אֵין לְךָ עוֹד לְעוֹלָם

בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ,

צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי, יְדִיד נַפְשִׁי

נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד, חָבֵרִי

אֵיךְ נָפְלוּ רֵעַי הַגִּבּוֹרִים

וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה