הבלגן שלנו

הבלגן שלנו           מאת זיגי בר-אור

לפעמים בא לי לברוח
למה? לאן?
נשבר לי, אין לי כבר כוח
לכל הבלגן כאן.

כל יום שעובר
את הרגעים סופר,
מתי כבר אקבל ויזה
אם לא מחר, אקבל קריזה.

אבל רגע, מה יהיה שם
אם גם שם יהיה בלגן,
איך אפשר לדעת מראש
ולברוח מבלי לחשוש?

למה לי להתגרות בגורל
לצנוח לאי ודאות, לא חבל?
אולי להתרגל לבלגן שאצלנו
מבלי לקטר ולהשלים עם שלנו?