מסעות אודיסאוס
יו לפטון ודניאל מורדן. איורים: כריסטינה באליט. תירגמה מאנגלית: מרינה גרוסלרנר. הוצאת עם עובד, עמ' לא ממוספרים, 98 שקלים
"החלומות מגיעים אלינו מבעד לשני שערים: שער השנהב ושער הקרן. החלומות המגיעים אלינו מבעד לשער השנהב המעוטר לעייפה הם חלומות שווא, משאלות לב ותו לא. אבל החלומות המגיעים אלינו מבעד לשער הקרן הממורט דוברים אמת. אמור לי זקן, מאיזה שער הגיע החלום שלי?" שאלה זו מפנה פנלופה, מלכת איתקה הסלעית, לקבצן הזקן. היא אינה יודעת שהוא אינו קבצן ואינו זקן.
פנלופה, אודיסאוס, טלמכוס, אפרודיטה, אתנה, הרמס, ארגוס, טרויה, הלנה, סירנה, נימפה, פאריס, פוסידון, קיקלופ, קליפסו - זו לא רשימה של מועדוני לילה בעיר גדולה ותוססת, אלא הזדמנות למפגש מחודש עם דמויות שיצאו מן המיתולוגיה היוונית, וזאת בעקבות "מסעות אודיסאוס", ספרם המשותף של יו לפטון ודניאל מורדן.
במשך אלפי שנים מפרנסת המיתולוגיה את האמנות על ערוציה השונים: פרוזה, שירה, מחזאות, מוסיקה, פיסול, ציור, ומה לא? זוהי התכתבות המקבלת מדי פעם בפעם ממד חדש ואפיון אקטואלי. מכיוון שראשיתה בסיפורים שסופרו בעל פה, עד שבא הומרוס ושורר אותם בכתב, מרחב העיבוד והשימוש בהם הוא אינסופי (כפי שבא לידי ביטוי גם בספרות הילדים והנוער העברית, למשל בעיבודיהם של שלמה אבס, תלמה אליגון-רוז, נירה הראל, יחיעם פדן, שהם סמיט ואברהם רגלסון). חלק מהעיבודים מתמקדים במוטיב אחד, אחרים שמים דגש על הנראטיב או מסתפקים בהבהרת תופעות, שמות ומושגים, ויש כאלה שמרחיבים סיפורים באופן אקראי מהעיבוד הקלאסי של עדית המילטון האמריקאית. העיבוד של לפטון ומורדן לאודיסאה הוא סיפור שעלילתו רציפה - דבר שמקל על הקוראים הצעירים ומאפשר קריאה אינטימית.
הסיפורים מתומצתים ובמרכזם דמות מובילה: אודיסאוס, המלך שיוצא בעל כורחו למלחמת טרויה ושב אל מולדתו לאחר עשר שנות מלחמה ועוד תשע שנות מסע ונדודים רצופי סכנה ומאבק עם האלים. לפני שנגמר המסע האחד טווים האלים מסע אחר ומלכודת אחרת. בשנאתם, וגם בקנאתם ועוד יותר מזה בנקמתם, ידעו דיירי האולימפוס לנצל את בני התמותה ולסבך אותם: "אבא פוסידון! השמעת את שמו? אודיסאוס הוא האיש שעיוור את בנך. קלל את מסעו. הצב בפניו מכשולים ופורענויות. כך שגם אם יגיע לבסוף למולדתו, יהיה בודד וזר, מפליג מתחת למפרש לא לו". על חטא ההיבריס של בני התמותה לא ממהרים האלים לסלוח. אך אפשר היה להרגיעם במנחה מפייסת או להמשיך להילחם אתם בעורמה. "בתחבולות תעשה לך מלחמה", כתב החכם באדם.
כל אחת מהאגדות שנשזרה על ידי לפטון ומורדן ממוקדת במקום ובזמן אחר. מכל נקודה ומכל זמן רואה אודיסאוס את מולדתו, וככל שהוא מתקרב אליה, מתרחקת היא ממנו. בבחירתם העדיפו הסופרים את המסע האישי, המשפחתי, האנושי, על פני עלילות הגבורה. חלק מהסיפורים מתרחשים ביבשה, חלק בים. גם בארץ המתים זוכה אודיסאוס להתארח. ושם הוא לומד משהו על ממד הזמן: "בין המתים ראיתי גם את פניה של אמי. נעדרתי מביתי זמן רב. גם אם אצליח לשוב ביום מן הימים, היא לא תהיה שם יותר. לא אחוש לעולם בחיבוקה החם".
בארץ המתים פוגש אודיסאוס את טייריסיאס, החוזה העיוור שמגיע מסיפורים מיתיים נוספים, מקדם את העלילה ומרגיע את הקוראים. בעיוורונו הוא מצליח לראות את העתיד ותורם עצה מאותה ראייה פנימית עמוקה: "יש רק דרך אחת שבאמצעותה תוכל לשוב ולראות את אורות ביתך. עליך ללמוד ענווה". אודיסאוס, הגיבור היהיר, האמין מתוקף כוחו ומעמדו המלכותי שאין הוא בן תמותה רגיל. חטא ההיבריס, המאפיין כל כך את הדמויות בטרגדיה היוונית, לא פסח עליו. בהדרגתיות הוא מפנים את דברי החוזה ומכיר באפסותו מול הטבע ומול הגורל. הגאווה שסיבכה אותו התחלפה בענווה. בדרך מיוסרת ומזככת למד מלך איתקה שלעולם לא יוכל להימנות עם לוגמי הנקטר וזוללי האמברוסיה. כשהנימפה קליפסו מציעה לו חיי נצח הוא מהרהר: "כששכבתי שם בלי יכולת לזוז, ידעתי שכל מה שאני רוצה מעתה ועד סוף ימי הם הדברים הפשוטים. רציתי לחיות, להזדקן ולמות עם האשה שאהבתי".
אברהם רז, המורה לספרות שלנו בתיכון, הפנה אותנו לספרייה לקרוא את המאמר של אריך אורבך, "צלקתו של אודיסאוס", מתוך ספרו "מימזיס", המשווה ומקביל בין סיפור העקדה לסיפורו של אודיסאוס. קראנו בהתרגשות איך מפענח אורבך את מוטיב השיבה המאוחרת. אב נעדר שב הביתה ומוצא את בנו התינוק כגבר בן 20, גבר שדומה לו כל כך, בבואה אמיתית, גם ביופיו וגם באופיו. אבל אל המיתולוגיה הגעתי לפני כן, בזכות חגיגת בת המצווה שלי. בין המתנות שקיבלתי היה ספרו של יאן פרנדובסקי, "המיתולוגיה" (יוונית ורומית) בתרגומו של דוד לזר, מלווה בתצלומים שחור-לבן. מאז אני לא יודעת מאיזה שער נכנסתי לקלאסיקה הזאת: משער השנהב או משער הקרן.
The Adventures Of Odysseus / Huge Lupton and Danniel Morden
שלומית כהן-אסיף היא סופרת ילדים, זוכת פרס ביאליק ל-2010
