חזרה ליצירות
סיפורים

הכדורגלן שלא ידע לירוק

אלכס מילמן | (21/08/2011 23:13) | 140 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
הוא התחיל את הקריירה שלו כמו כל כדורגלן מצליח. הוא היה מלך השערים עוד כשהוא שיחק בילדים א', בנוער הוא זכה בשחקן השנה, וכשהגיע לבוגרים לקחו אותו לנבחרת חודש בלבד לאחר שמלאו לו שמונה עשרה.
הטכניקה שלו הייתה מדהימה,נראה כאילו הוא נולד כדי לשחק כדורגל. הגוף שלו היה בנוי בצורה מושלמת, כך שכשהוא היה מקבל את הכדור לרגליו, ניתן היה לצפות ישר למהלך מבריק. הוא לעולם לא חזר על תרגילים שביצע,לא בצורה לא בדרך ולא בחגיגת שער שהבקיע.
הכדורגל היה בשבילו הסיבה להתעורר בבוקר, החיוך שעולה כשאתה מרוצה ממשהו שמצליח לך, התחושה העילאית של הסיפוק ברגע שאתה מקום ראשון בין כל השאר.
הוא התמיד באימוניו. הוא ידע שכדי להיות הכי טוב בעולם,וכדי להירשם בספרי ההיסטוריה הוא חייב להשתפר בצורה מתמדת ולא לעצור ולנוח לשנייה.
הוא נמנע מפציעות ואיכשהו תמיד שיחק לו המזל כאשר היה מסתבך בתיקולים מצד שחקנים שקינאו בו.
היו לו את כל המעלות שהיו לכל שחקן אגדתי,טכניקה,מהירות,כושר,רצון להוכיח את עצמו, אבל דבר אחד היה חסר לו- הוא לא ידע לירוק.
בזמן שכולם היו יורקים במין שחצנות על כר הדשא, הוא התקשה לפתוח את הפה ולהוציא משם נוזלים. זה נראה לו מגעיל,לא תרבותי,מזלזל מדיי, לא מתאים לרמה שלו.
אבל כולם ידעו ששחקן ברמה עולמית-כמו שהוא תמיד חלם להיות, חייב לירוק על מגרש הכדורגל.
חברי הקבוצה שלו דרבנו אותו,ניסו ללמד אותו,המאמן שלו היה לוקח אותו לשיחות אישיות ומראה לו איך צריך לירוק כמו גבר, עם ליחה ירוקה ומגעילה,כמו שכל שחקן כדורגל דגול יודע.
,אבל זה לא עזר, לא לבחור שלנו. הוא לא הצליח לפתוח את הפה. אפילו כשהרגיש שבדיוק בדיוק עכשיו היריקה תצא לו-זה אף פעם לא יצא. 
עד  שהגיע יום אחד בו הוא החליט שזה עובר כל גבול.
"אני חייב לירוק לפחות פעם אחת,עם כל הנשמה,שכל החברים שלי לקבוצה יראו שאני לא רק שחקן מהשורה אלא יש בי את כל המעלות כדי להירשם בספרי ההיסטוריה"
הוא יצא לכר הדשא. מחיאות הכפיים היו סוערות וכולם צעקו את שמו. הוא חייך אליהם בעצבנות בעת שאגלי זיעה קטנים בצבצו מגופו.
הוא ניגש לעמדה שלו,ובלי לחשוב פעמיים הוציא מפיו את גוש היריקה הראשון בחייו.
ההמשך היה מפתיע ואף אחד לא ציפה לבואו-
היריקה פגעה בנעלו של השופט הראשי, שמיהר להוציא לו כרטיס אדום. בעת שהוא יורד מהמגרש,הוא היה כל-כך שמח שהוא הצליח לירוק,שהוא חזר על הפעולה הזאת עוד כמה וכמה פעמים טובות. בזמן שהוא כבר יצא מהמגרש, כל סביבתו הייתה מכוסה בנקודות לבנות,וזה היה נראה כאילו חיה כלשהי סימנה את הטריטוריה שלה באותו מקום.
ההתאחדות הוציאה נגדו צו הרחקה מהמגרשים,בגלל שהיריקות שלו הצליחו להרוס את הדשא.
הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו כמה ימים אבל לכל מקום שהוא הלך הוא השאיר אחריו עקבות בסימן של יריקות.
לבסוף, אחרי שבוע, הוא הבין שהוא כנראה לא ייכנס לספרי ההיסטוריה ככדורגלן ענק.
אך הוא לא אמר נואש.
הוא דאג להתקשר ל מציגי ספר שיאי הגינס ולהזמין אותם לצפות בו שובר את השיא של יריקה לאוויר, יריקה לרוחק, ויריקה לתוך כוס.
אז אולי הוא לא ייזכר כשחקן הכדורגל הכי טוב בכל הזמנים,אבל מה אתם יודעים-עדיין כתבו עליו בספר שיאי הגינס.

תגובות

חזרה ליצירות