בקבוק וודקה

.והם אמרו שהעליה מברית המועצות הביאה איתה רק דברים רעים

"כמה כאב יכול להיות עצום" אומר לעצמי, ולוגם עוד כוסית שיורדת במורד הגרון.

כבר חודשיים  בלי שמרה עלתה על ראשי,מתבונן בחלון ומוריד את המבט מטה כדי לנסות לתפוס מבט של מישהו מעניין,אולי זה יצליח להעסיק אותי בזמן הקרוב. שעון האורלוגין מראה על השעה המוקדמת-שש וחצי בערב, ותשישות הנפש שלי מעייפת אותי בכל תקתוק ותקתוק.

אני חושב על זה לדקה, דקה שמתארכת להרבה יותר משישים שניות, דקה ארוכה,כואבת,ולא נגמרת. זה לא נתפש.

רבע בקבוק וודקה כבר הלך.

ואם כבר העלייה מברית המועצות,אז מה עם הסחר בנשים שהם הביאו משם?

"מיהו הגיבור הכובש את יצרו", אני נזכר במשפט ומוזג לעצמי עוד כוסית,שגם היא זורמת חלק בגרון.

עד לפני שבוע עוד הייתי משוטט ברחובות ומתערבב עם אנשים,אבל עכשיו גם לזה כבר אין לי את האומץ. מסיט את המבט לעבר אישה וכלב שעוברים,הכלב עוצר לרחרח פינה ליד תחנת האוטובוס,ומשם הם ממשיכים לאחר עיקוב של דקה. אני מביט  על עצמי באספקלריה ולא מזהה את עצמי. האם באמת אפשר לחיות אחרי שמבינים את זה.

חצי בקבוק וודקה.

עכשיו שמדברים על העלייה מברית המועצות,למה פשוט לא להגיד העליה  של הרוסים?הם הרי כולם אותו דבר.

" אם בארזים נפלה..." רגע,זה שלהבת או שלכת אני שואל את עצמי, מה יכול ליפול בעץ ארז, שלכת כמו עלים שנופלים או שלהבת ששורפת את כל יער הארזים,לא משנה אומר לעצמי ושותה שתי כוסיות אחת אחרי השנייה. 

קצת סגור,קצת ביישן, קצת מוזר וקצת כמו כולם- כך הייתי מתאר את עצמי בתשעה מילים אם היו שואלים אותי. האישה עם הכלב כבר נעלמו מזווית העין, אך עכשיו עומדים להם זוג צעירים ליד אותה התחנה שריחרח הכלב, ומדברים, כנראה על אהבה לפי תנועות הגוף שלהם.

אני קם לרגע לגזוזטרה המשותפת,ורק אז נזכר שאי אפשר  לחסום את האור שבוקע משם.

אני חושב על זה עוד טיפה , מנסה להקדיש לזה את חוט המחשבה הצלול שעוד נשאר לי בעמקי מוחי,ועדיין לא מצליח לקלוט את זה.

רבע בקבוק וודקה נשאר.

העליה הרוסית לא הועילה בכלום אני מחליט, פשע סמים זנות אלכוהול והימורים-זו התועלת היחידה ממנה.

"פטיש לו היה לי פטיש..." אני נזכר בשיר של להקת הדג נחש, ומתאר לעצמי שאם היה בהישג ידי פטיש,כנראה שלא הייתי עושה כלום. למרות שהם מדברים על המחאה,ולמרות שהם אלו שאומרים שצריך להעלות זעקה לאוויר בשיר הזה, אני לא מהאנשים המרדנים-או שכן? מסיים את כל מה שנשאר בשלוק,מי צריך כוסיות אם הקיבה שלי רגילה לשתות את זה מגיל ארבע וחצי בכל אירוע משפחתי.

הרחוב שומם, וחוץ מקין אחד ששוכב לו על הספסל,אין קול ואין עונה.

נשארה בי טיפת פיקחות אחרונה ואני שואל את עצמי- האם זה אמיתי?

בקבוק וודקה ריק.

אם מסתכלים על זה בעיניים יותר ריאליות,כנראה שיש הרבה דברים טובים ללמוד מהעליה הזאת מברית המועצות-אני חושב לעצמי.

אין אנשים ברחוב. שעון האורלוגין מראה כי מאוחר כבר. הגיע הזמן לישון. מחר יום חדש

ורק שאלה אחת נשארת פתוחה במוחי-

מי הבן אדם שהשאיר לי את הוודקה על השולחן ולידה פתק"אתה תופתע בעצמך לאילו תובנות תגיע"

בקבוק וודקה ריק.