הזמן עמד מלכת

על הקיר מול הכניסה

ממשיכה מטוטלת האורלוגין -

ששיפצתי בשבילך לאחד מימי הנישואין -

לנקוש בעצלתיים את קצבו של הזמן,

וההד עונה לה במנגינה  חַדְגּוֹנִית, מַשְׁמִימָה.

אך בבית עמד הזמן מלכת.

על הרדיו בחדר השינה

לא מצלצל עוד השעון המעורר -

שקניתי לך  לפתיחת שנת הלימודים -

לא מעורר אותך משינה חטופה

לא יפקח עוד את כחול עיניך

בחיוך שרק אלי.

על המדף בחדר הילדים ניצב האלבום -

שקניתי לך  ליום הולדתך -

ובתוכו הציור, שלא תסיימי לעולם,

ובמגרה בסלון יָחִיל  עַד בּוֹשׁ העט -

שהבאתי לך, סתם כך, מתוך אהבה -

שתכתבי את השיר לבת המצווה של רחל.

אַל   תִּבְכּוּ  לְמֵת- יותר  מדאי

וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ  - יותר מכשיעור    

ואני איני יודע

מהו לבכות לך יותר מדאי

נעמי.