שבבים

לפעמים

לפעמים אני חש כמו ילד קטן

לא מעיז להישיר מבט לעיניים

ילד שפוחד ללכת לגן

להרים הראש לשמים

מהלך בין האנשים

המולה סביב ואני בתוכה

בדד בהמון והמון מצוקה

גופי חשוף, נפשי כעופרת יצוקה

ואני בתוכה

עששית הנפט

בחדר האפל עששית דולקת

פתיל הבד להבה מלחכת

צללים מרקדים על קירות עירומים

בשבילי האור עולמות מרצדים

נפשי יוצאת לגלות מרחבים

בחדר האפל האור גווע

בצר לה הנפש ניתקת

הגוף דומם, הנשמה מרחפת

כמו עש בלהבה נכרכת

בשקט.