יצירות אחרונות
בלי פרטיות לא פיקניק (2 תגובות)
דני זכריה /שירים -25/11/2024 06:35
לִרְצוֹת יוֹתֵר (7 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/11/2024 04:46
מדמיינך (5 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -24/11/2024 21:37
מילים במעופן (5 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -24/11/2024 18:01
החיים הטובים (2 תגובות)
ולריה גונצרוב /שירים -24/11/2024 17:22
הָיֹה הָיוּ פַּעַם ... (6 תגובות)
רבקה ירון /שירים -24/11/2024 15:11
Condensation (3 תגובות)
סבסטיאן /שירים -24/11/2024 14:41
בְּשַׁבָּת בְּצָהֳרַיִם נִרְדַּמְתִּי וְחָלַמְתִּי חֲלוֹם (6 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -24/11/2024 10:24
בזיעת פועלם יביאו השלום (6 תגובות)
דני זכריה /שירים -24/11/2024 06:35
סיפורים
יומן נעורים- ההצעהא. צופית, צופית. החברה הטובה שלי, עם השיער הקצוץ והעיניים הענקיות כמו שנייד אוקונור... לא שמרתי איתה על קשר חצי שנה אולי, או ארבעה חודשים. כל אחת תפסה כיוון אחרי התיכון ונעלמה לה ואני שמרתי על קשר עם ארבע חברות טובות. אבל יום אחד הגיע ממנה טלפון, בדיוק שהייתי בסופרפרם וקניתי לי טמפקס וליפסטיק והיא הזמינה אותי אליה לקפה בדירה שהיא גרה בה ברחוב פרוג, מאחורי הקאמרי. ושאלתי באיזו שעה ואמרה שבצהריים, ואמרתי שמתאים כי "כבר הרבה זמן לא ראיתי אותך אחותי..." טוב, אז בקיצורו של דבר מצאתי את עצמי עולה לקומה השלישית שם בבניין יפה ומוקף גינה ממש כמו זה שאני גרה בו ברחוב בצלאל. דופקת על הדלת. היא פותחת לי ולבושה בייבי דול לבן, שיער גולש ואותן עיניים ענקיות. ואמרתי לעצמי- איזה שינוי תדמית ופאקינג שיט- מה זאת עושה כאן באמצע היום עם ביבי דול. זה אולי מתאים לבוקר... חיבוקים נשיקות ו"בואי למטבח" הקירות בדירה היו צבועים באדום והחדר שלה בסגול ושאלתי כמה השכירות ואיך היא מסתדרת ואמרה שהיא מחלקת את הדירה עם שותפה, מירב שעוד מעט תבוא מקניות. אז הכינה לי קפה עם הרבה חלב כמו שאני אוהבת וצילצל הטלפון והלכה לסלון ודיברה. מה זה סלון? משהו דומה לאחד החדרים, מן מבוא סתום כזה. נו מילא, משכתי כתפיים ושתיתי. בסוף אני עם האמיתיות שלי לא התאפקתי ושאלתי: "תגידי מה קורה כאן?" צחקה ואמרה: "אני נערת ליווי וזאת הדירה שלנו..." הרגשתי כאילו פטיש חמש קילו נופל לי על הראש, האינסטינקט הראשון שלי אמר לי לתת לה סטירה וללכת, אבל בכל זאת רציתי לשמוע את הסיפור, הרי צופית ילדה טובה מבית טוב ומה פתאום היא מתמסרת ככה? ואמרה: "תידעי לך שאני מבריחה אותם אחרי עשרים דקות ורובם מרוב לחץ לא יכולים לעשות כלום. זה סתם הצגה. בסוף מה שאני עושה בסך הכול זה נגיעות, ליטופים, הרפייה וזה תלוי מה אני מציעה. בדרך כלל רוב אנשים רוצים הרפיה ולא מגע. כי עבור מגע אני יקח קצת יותר כסף..." "אבל איך את לא מפחדת מכל מיני מטורפים או אלימים?" נפקחו העיניים שלי במבט מפחד כל כך. "אז בואי תראי" היא לקחה אותי לחלון של המטבח וראינו את הכניסה לבניין "אני רואה כניסה" אמרתי. "כן, זה מה שאני עושה. יש שני דרכים לדעת, אחד זה לפי הטון דיבור של זה שמתקשר ושתיים זה לפי איך שהוא נראה. אני אומרת לו שיגיע למספר הזה והזה ואז יתקשר אליי ואז אם ימצא חן בעיני אני אתן לו את הפרטים ואם לא אז אני מנתקת. דבר שלישי זה שוקר חשמלי אבל עד עכשיו לא קרה כלום..." "אני לא שירתתי מטעמי מצפון, אבל זה מה שאת עושה במקום לשרת בצבא?" "זה השירות שלי למדינה" היא אמרה ובתגובה להברקה שלה התגלגלתי מצחוק. "אני מרויחה כמו פרופסור, אחלה כסף" אמרה "זה יוצא אלף שקל ליום- רק מארבע אנשים שבאים לעשות מסג' והרפיה" "אמממ נשמע טוב" אמרתי וליקקתי את השפתיים. ירדתי מן המדרגות, אחרי שיחה נעימה שקלחה לאחר כל הפרטים האלה, צופית היא הבטיחה לשמור על קשר... נו צופית, כמו השם שלה מהלידה היא יונקת דבש כמו צופית, אבל ממקומות אחרים לחלוטין. ב. השיחה הבאה לא הייתה שיחה אלא הצעה. מירב השותפה של צופית עמדה לטוס למזרח לטיול וצופית רצתה שותפה. היא הבטיחה לי אלף שקל ליום. איזה סכום יואו. אני במלצרות המבעסת מרוויחה מאתיים וחמישים שקל ליום והנה הפרגית הזאת עושה אלף שקל, למה לא?. כמובן שאני וידיתי שמה שאני עושה זה רק הרפיה ולא משהו אחר. טוב, אז עזבתי את הדירה בבצלאל ועברתי להיות שותפה של חברתי האהובה צופית. אז מה אם מחיר השכירות גבוה בחמש מאות שקל? הרווח שאני יעשה יהיה גבוה מזה בהרבה. קיבלתי חדר עם קירות סגולים והצטידתי ב"בגדי עבודה" ומגבות. כמה סיגריות לפני יום העבודה הראשון והתרגשות באוויר והטלפון הראשון מגיע. הוא נשמע כמו ערס מניאק. לא רוצה אחד כזה אז סגרתי. הטלפון השני היה נשמע יותר טוב, צעיר. אמרתי לו שיגיע לפרוג מספר זה וזה. ובאמת הגיע ודיברתי איתו כשאני רואה מי זה וזה כזה סטודנט ילד טוב עם קרחת. עלה למעלה. אני פתחתי לו עם ג'ינס קרוע וחזייה והסתכל עליי ונדלק. ראיתי שהוא רועד טיפה אבל אמרתי לו שיבוא ויכנס והכנסתי אותו לחדר. הדלקתי מוסיקה. הוא שילם מאתיים שקל על הרפיה ומסג'. הוצאתי את הכסף וצופית לחשה לי "זה אחד שנלחץ וילך אחרי עשר דקות..." השכבתי אותו על המיטה, התפשט והתקלח כולו חיוור כמו סיד הורדתי רק חזייה הסתכל שנשארתי עם תחתונים אמרתי: "אני לא חייבת להוריד" מרחתי שמן באיזור וניסיתי לעשות החייאה באיבר שלו, אבל הוא היה מת. מה זה מת. מת קליני.. "תראה, אולי לא מתאימים לך מקומות כאלה. זה יפגע באגו שלך..." "אני לחוץ!" אמר בקול חלש "אני שבע שנים לחוצה כאן..." שיקרתי וכמעט צעקתי, אבל התאפקתי "טוב, יש לך דקה. אתה מעייף לי את היד" התקשחתי ניסה וניסה ובטח לא הצליח, קצת ריחמתי עליו והצעתי לו כוס מים ולקח ושאל אם אפשר להתקלח..
"עוד מקלחת אתה רוצה? נו טוב, לך אבל מהר מהר..."
התקלח, התלבש והלך.
כסף קל. ביום הראשון עשיתי אלף ומאתיים שקל. חמש אנשים, ארבעתם חוץ מאחד נלחצו והסיום היה דומה לראשון. אבל האחרון, הצעיר מכולם היה משהו מיוחד. קודם כל הוא היה יפה תואר, הוא לא רעד, הוא התפשט והיה לו גוף שרירי, כתפיים רחבות, קוביות בבטן, קראו לו דני והוא מתאמן במכון כושר. אז זה שימח אותי, הוא היה שונה מהעלובים הקודמים. דבר ראשון ושונה היה שרקדתי מולו סטריטפיז והתפשטתי לגמרי, אחר כך החלקתי לו את הגוף טוב טוב. מצצתי לו את הזין ואחרי שהתקשח טיפסתי עליו ודהרתי ודהרתי. המבט שלו היה מבט של סימן שאלה, הוא בא להרפייה ומסג' ולא מעבר לזה. אני קרצתי לו. הסיום היה כמו סיום של סרט טוב. היה בא לי לעשן סיגריה "תגיד גב גב גב גבר, בן כמה אתה". שאלתי. "בן שש עשרה..." אמר ואני קיבלתי שוק כמובן שאתם תחליטו אם הפרק השני התרחש במציאות או לא
מה דעתכם?
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |