אגדות ודמיון.

יש סיפורים שאנשים האמינו שתהיה אגדה. כזו שהם יַחלקוּ לפני השינה ויציירו תמונות זזות שלה אבל לעולם לא באמת יאמינו בה, כיוון שזהו סיפור פנטסטי מדי, ששורשיו טמונים עמוק מדי בקסם וברע ובטוב מכדי שהוא יילקח ברצינות.

יש סיפורים שנועדו להבהיל את הרכי לבב. אלה שמעולם לא העזו לראות סרט מפחיד באישון לילה או שמעולם לא העזו להתקרב לעכבישים או מיני יצורי לילה מפחידים ומשונים שמסתתרים במחילות ופתחים הכי חשוכים;

יש סיפורים, שנועדו לעורר אומץ באילו שחוששים להילחם לקראת מה שבאמת טוב בשבילם, להיות האביר על הסוס הלבן שנלחם בדרקוני אש מפחידים ומציל את הממלכה כולה ממכשפים אכזריים וחסרי רחמים.

ויש אגדות שנועדו לגרום לך לחלום ולהזות ולברוח מהמציאות כאילו אתה רובין הוד עם מצחייה ירוקה ובגדים מוזרים שמציל את הנסיכה היפה מגורל אכזר, וגונב, ברוב אלגנטיות ועורמה מהעשירים, ומחלק את רכושם לעניים.

ולבסוף, יש אגדות, שנועדו לגרום לדמיון שלך לעוף הרחק. זה אומנם לא פשוט, שכן למבוגרים אין דמיון, רצון ומציאות. אבל הם עדיין שם, חבויים אומנם בתור סיפור לפני השינה או בתור ספר חבוט וישן שמתחבא בעליית הגג, ממתינים ומחכים... בשקט ובסבלנות אין קץ... עד שמישהו, מלא אומץ וחוכמה, מלא רצון לשקוע בתוך דמיון של משהו שרק הוא ירצה שיתגשם, יבוא ויפתח אותו שוב.

ויש סיפורים שרק מתחננים שתפתח את הכריכה הרכה שלהם, מתחננים ליד מלטפת אחת שתלטף את הדמויות המצוירות והעדינות שמישירות אליך מבט בלי מילים, ואת המילים השחורות והגדולות, טבועות על גבי דפים בהירים; מבקשות  שתהיה אחד מהם.

כיוון שכל הסיפורים הטובים דורשים נקודת מבט, הייתי תורמת את שלי, דבר הולם למדי, בהתחשב בנסיבות... אבל מאוחר יותר, משום ש...

יש סיפורים שיזכרו מעתה ועד עולם. סיפורים שסופם עתיד להיות טוב, אך לא יותר מדיי טוב, שכן מיתוסים או אגדות מעולם לא נועדו להיות קלות יותר ופשוטות יותר. סיפורים נועדו להיות עם מכשפים אכזריים שרוצים להרע לזוג אוהבים בדרך לאהבת האמת היחידה שלהם. אך יש סיפורים שנועדו ללמד אנשים להאמין...

בכוחו של הדמיון.