"מסתורי יקר

מצחיק אותי שאני כותבת לך מכתבים... המכתב הראשון שכתבתי לך היה כשהייתי בים לפני חודש. ישבתי בצד עם דפדפת ועט ושמעתי את השיר "זרה" של אייל גולן. השיר הזה כל כך מזכיר לי אותך, את ההרקדות ואת כל התקופה המדהימה ההיא של לפני המלחמה.

מסתורי.

האמת שאני מוצאת את עצמי מתגעגעת אליך. לא בקטע של אהבה... אלא יותר בקטע של.. לא יודעת איך להסביר. לפעמים, בלילה, אני משחזרת את ההתרגשות שאני חשה בכל יום חמישי. המבטים למעלה, האם תגיע או לא, מה תלבש, כמה זמן תשב ותראה אותי רוקדת. אני מניחה שלא הרבה יבינו את התחושות ואת ההתרגשות שלי, ואני מבינה את זה לחלוטין.

היו לנו רגעים כיפים, אין ספק. המרתונים עד אור הבוקר, פסטיבל המחולות (שלושה ימים של ריקודים נונסטופ), ואפילו ההרקדות הרגילות. המתח בנינו אף פעם לא נגמר, אלא רק מתעצם. אני לא יודעת מה איתך, אבל בכל פעם שאני רואה אותך... הלב שלי מחסיר פעימה. ושוב, אין זו אהבה, וגם לא תשוקה מינית... אני לא יודעת איך להגדיר את הרגש שיש לי כלפייך, לכן לא אנסה להגדיר.

לא אשכח את כל הפעמים שישבת שם למעלה, כשכל החברים קראו לך החוצה. אני כל כך אוהבת כשאתה מסתכל עלי ואומר להם שאתה נשאר. ואז אתה משלב ידיים, מתיישב זקוף וצופה... פעם הייתי ממש ביישנית ובקושי הסתכלתי עליך... אבל עם הזמן למדתי להיפתח. איזה כיף לשלוח אליך מבט עמוק ולקבל את אותו המבט בחזרה.

איש לא יבין את השמחה שלי כשאתה נכנס לאולם הספורט, מוריד את ג'קט הג'ינס ומתיישב. אף אחד לא ידע מה עובר לי בראש בזמן שאתה מסתכל עלי. איש לא יודע למה אני מסתכלת כל כך הרבה לכיוון הכניסה... מחכה לך.

כשאתה נכנס אתה מביא איתך את האדרנלין שלי. ברגע שאני רואה אותך, יש לי את כל המרץ שבעולם. לרקוד, להשתולל, לקפוץ, לרוץ, לשמוח, לחייך, להיות מלאת חיים כפי שאני באמת. אתה נותן לי את הכוח להיות הכי אנרגטית שיש... אני יודעת שאתה אוהב כשאני שמחה.

המבטים הבוחנים שלך משגעים אותי... מבטים על כל הפרטים הקטנים. החצאיות שלי... התכשיטים וכל הדברים המוזרים והצבעוניים שאני שמה על עצמי.

ושלא נדבר על החיוכים.

תענוג שלא מהעולם הזה.

לראות אותך מחייך... חיוך ממזרי כזה... מסתורי.

יצא לי לחייך אליך כמה פעמים, וזו חוויה שאני שומרת בליבי.

אני כל כך מחכה שתיגמר כבר המלחמה הזאת... ושאוכל לראותך שוב. להתרגש לפני כל הרקדה, לבחור לבוש מיוחד, לשמוח כשאתה נכנס, לרקוד מכל הלב כשאתה צופה בי.

קוראים מהצד יהיו בטוחים שאני מאוהבת בך... משבחת את חיוכך ואת מבטיך... אבל רק אני ואתה יודעים מהו הרגש שיש בנינו. כמובן שלא מדובר באהבה, ובטח שלא ברצון להיות ביחד. מדובר במשחק... משחק בו החוקים ברורים מאד. משחק בן אין מנצחים ואין מפסידים ויש קווים אדומים.

המשחק שלנו."