לא מכים בחזרה

גם חסרי אונים -אך נאמנים.

הם מקבלים אך נותנים יותר,

את גודל אהבתם אין לתאר.

הם מתכווצים מן המכה,

נעלמים בתוך עצמם לשעה ארוכה,

ומייד שבים נאמנים ושמחים,

להשלים את החלל החסר.

קטנים או גדולים על ארבע מהלכים,

עמוסי רגשות, פנים ועוויות מבינים.

את הכאב והפחד סוחבים כל החיים.

על שמחתם לא מוותרים.

הם יקבלו את המכה הבאה,

יקפלו את הזנב בין הרגליים.

בעיניים אדומות יביטו ברעד,

ללקט סימנים של פיוס ונחת.

לפעמים הם עיניים לבא חושך,

מגן מפני דורשי רעה ואובך.

אז מדוע להרים יד ולהכות בהם,

אם רק בנביחות כשלו הם.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי