כאוס

יוצא מתוך עצמי

לראות את העולם,

מתפוצץ בפנים,

מרגיש נכלם.

סופרנובה באופק נבלם.

אנשי הסכר העצום,

עוצרים שטף, אנושי חסום.

גונבים דעה,

אוכפים קללה,

כפיל צבוע אטום.

בריכות חומץ ומדמנה,

אנשי הזיה, שתויים,

בר דעת מזדמן.

הוגה דימויים,

חסר תבונה מתחמן.

אפוף חמלה ואופי,

אדם חולק משפט בדופי.

יוצר תקוות הילה,

כשטות נתפסת,

כמו אז, משפט סקילה.

באין שופט הלום בינה,

נמלט סיפור, בעור שיניו.

אנשי הסכר העצום,

כשיני חלב צחים,

מטים ליפול, שמחים.