* הסיפור נכתב בהשראת ידיעה בעיתון על מותו של סוכן מוסד יליד מצרים וחוץ מההשראה, אין בכל העובדות שמץ של אמת.
יצאתי אל החצר ואספתי את עיתון הבוקר מהשביל המרוצף, קרני שמש ראשונים הבליחו מבין ענפי עץ הזית העבות וסנוורו אותי חליפות והעבירו בי תחושה של חמימות נעימה. היה זה בוקר של יום קיצי עם קרירות מה של לחות טללי שחר. כהרגלי מדי יום, התרווחתי בכורסה שבמרפסת וברפרוף חלף מבטי על הכותרות, לפתע צדה עיני ידיעה קצרה שבדף האחרון.
"גופתו של מרוואן אשרף, הסוכן המצרי הכפול, נמצאה מוטלת מתחת למרפסת ביתו שבלונדון"
נשימתי כמו נעתקה לרגע וחשתי צורך עז במשאף שבמטבח, שאיפה ארוכה יצבה את נשימתי וחזרתי לידיעה. היה צפוי, עברה בי המחשבה, מהיום שנחשפה זהותו, גורלו נקצב והכל היה ענין של זמן. תחושה של החמצה עברה בי,מאוד רציתי לראותו פעם נוספת. לא, זו לא התאבדות, הוא אהב לחיות ואהב את החיים בכלל. מעין ריקנות אפפה אותי ולא הרגשתי צורך להצמד לסדר היום שקבעתי לעצמי. אחוז שרעפים קמתי ממקום מושבי והתקדמתי לעבר צליל הטלפון החד שהגיע מכיוון חדר המגורים. היה זה אחד הכתבים שביקש את תגובתי כאיש הקשר לשעבר,אך לא היה בי הכוח הנפשי לענות ולאחר התנצלות קלושה, ניתקתי וחזרתי לי לכורסה. תהיתי איך עברו עליו רגעיו האחרונים, לחלוחית דומעת מסכה את עיני והכתב בעיתון ריצד ותעתע בי. וללא יכולת להתנגד, מצאתי עצמי,נושא תפילה בתקווה שלא עבר התעללות כלשהי לפני מותו. כך נקפו עלי הרגעים וגם השעות, בוהה אל פרחי הגן המשתוחחים מפני החום ומקרני השמש הלוהטת, כל גופי שטוף זיעה ותמונות החמאם התורכי שבו בילינו עלו לנגד עיני. לימים היה החמאם גם מקום המפגש שלנו להעברת ידיעות וכשיצאנו כל אחד לדרכו, עלינו לטרומוואי שצפר בקולי קולות. צפר וצפר עד שהבנתי שהצפירה היא משער הכניסה, קפצתי ממקומי וניגשתי לאינטרקום.
"יש לך חבילה בדואר." שמעתי את קולו של הדוור ולפני ששאלתי הוסיף "החבילה נבדקה." חייכתי ויצאתי אליו. ההפתעה הייתה גמורה, וכמו נענו למאוויי, הגיש לי הדוור את יומנו של מרוואן. כתב ידו המסודר בלט גם בכתיבת המען על האריזה, בחרדת קודש קילפתי את האריזה וחשפתי כריכה כהה, הדפים נוטים להצהיב. אל היומן מצורף היה מכתב בכתב ידו על ניר מחשב בשפה האנגלית.
"דאוד, ידידי היקר
יש לי תחושה שמכתב זה הוא יותר מכתב פרידה ממך, ידידי היקר. התלבטתי מה לעשות עם היומן ומאחר ולא רציתי שייפול לידים זרות, עלתה האפשרות לגרוס אותו אך במחשבה שניה החלטתי שאתה הוא הכתובת הכי נכונה שיחזיק חומר חשוב כל כך ואני בטוח שרק אתה, ידידי היקר, תמצא בו שימוש ואולי גם לטהר את שמי בתוך קהילת המודיעין הישראלי. אינני פרנואיד, אך עוברות בי תחושות קשות שמישהו עוקב אחרי, עדיין לא הצלחתי להבחין בעוקבים, אך אני כן מרגיש אותם, נצמדים לעורפי כעלוקות המוצצות את דמי ולא ירחק היום עד שיגיעו אלי ואז יבוא הקץ לחיים שמאוד שנויים במחלוקת. האם חיי הביאו למישהו תועלת? אינני בטוח, אפילו את המידע החשוב כל כך שסיפקתי ושיכול היה למנוע את מלחמת 73 גם את המידע הזה לא ידעו הישראלים לנצל ובמקום למנוע שפיכות דמים משני הצדדים ובזה להוסיף ערך מוסף לחיי, במקום זה העדיפו לכנותני סוכן כפול, מה שהטיל עלי מועקה ותחושה כואבת שאני בוגד במולדתי.
אתה זוכר שאמרת לי ששתי האותיות מ.א. שמרכיבים את שמי מציינים מזל בשפע ולכן הדבקת לי את הכינוי 'מזל אוזו'? ובחיוך הציני שלך הוספת שנולדתי עם כפית של כסף בפה ושמצב זה יסלול את דרכי בחיים וכמו תמיד צדקת, המזל האיר לי את פניו מעל ארבעים שנה. אהבתי את הכינוי למרות שיש לו זיקה יהודית ואולי דוקא מאותה סיבה. לימדת אותי לאהוב יהודים, ישראלים וגם את בליל השפות היהודיים למדתי לאהוב. את היידיש והספניולית ובזכותך גם למדתי לדבר צרפתית עילגת כמנהג יהודי הרובע בקהיר. את הפעם הראשונה שנפגשנו בחמאם הטורקי לא אשכח, דימיתי אותך אז לאפולו היוצא מתוך המים, גוף אתלטי שזוף כעין הברונזה ורק רצועת החלציים בהירה, אלו לא צבעי גוף המאפיינים יליד מצרים, הבנתי שאתה זר, אולי תיר בריטי? מבטי היו מרותקים בכל תנועה מתנועותיך וכשהעברת את המגבת על גופך הבחנתי לראשונה בעטרת הרופסת ורק אז הבנתי שאתה יהודי. לא תארתי לעצמי שאתה גם יהודי וגם ישראלי, כנראה הבחנת בנעיצת המבטים שלי והצלחת להביך אותי כשפנית אלי ישירות והצעת לי להצטרף למנה של פול."
סערת רגשות תקפה אותי, הנחתי את המכתב ומחיתי ממצחי את הזיעה. דופק הלב הואץ ונשמתי בכבדות, קמתי ממקומי ויצאתי לגינה לנשום אוויר צח ,אך החום הבלתי נסבל גרם לי למועקה יותר מאשר הקלה, הפעלתי את מתזי הדשא ומיד נפתחה מניפת מים שכיסתה את חלקת הדשא ובעת ובעונה אחת חשתי ברסיסי מים המתמזגים באוויר ההביל ומיד רווח לי. כן, זכורה לי הפיתה עם הפול שהמיצים נטפו מכל החורים, יובלים, נחלים וחשבתי שאפילו נהרות של מיץ פול חומוס וטחינה בתוספת הגוון האדום של החריף, שהוספתי בנדיבות, וכל האינסטרומנטים האלה זרמו לי לידים והגיעו עד למרפק ואתה לא הפסקת לצחוק עד שפקעה סבלנותי והשלכתי את הפיתה עם התכולה לפח ואת הדרך לברז הקרוב עברתי כמו הייתי ברווזה שתקועה ביצה באחוריה. מאז לא העזתי לאכול פול, שהוא כל כך אהוב עלי, אלא רק בצלחת.
נטלתי את המכתב והמשכתי בקריאה.
"דאוד יקירי, את המכתב אני כותב בהמשכים, אך היום חש אני שהזמן דוחק ודורשי רעתי קרובים מתמיד וקצי קרב, לא ידעתי שאפשר לחוש את המוות עד כדי נגיעה, בתקופה שהייתי אמון על לשכתו של אנואר סאדאת עברו דרכי מסמכים מאוד חשובים על כוונות הנשיא להגיע להסדר עם ראשי הממשל בישראל, חלקם פורסם בתקשורת וחלקם, החסויים שבהם העברתי אליך בחמאם או בדרך אחרת, כשלא היה באפשרותי להגיע ללונדון. המידע שסיפקתי היה צריך להקדים בארבע שנים את הסכם השלום בין שתי המדינות וזו אחת הסיבות שהסכמתי להזרים מידע מלשכתו של סאדאת שמאוד רצה להגיע להסדר כלשהו אם לא לשלום כולל. לצערי, חשדנותה של הזקנה ואי האמון שהקרינה כלפי כוונותיו של הנשיא הם שהכריעו את הכף והמלחמה הפכה לבלתי נמנעת.
אך לא רק מהסיבה הזו המשכתי את הקשר אתך והסכמתי לשמש כמלאך של המוסד ואת זה אני מרשה לעצמי להעלות על הכתב כי הקץ קרוב ואולי אזכר רק כאפיזודה על דפי ההיסטוריה והדברים הבאים יבהירו עבורך שאני יותר מאשר מלאך במוסד ובתום הזמן שנקצב לי אהפך למלאך בשמים, אלא אני גם ה'מזל אוזו' שלך ולא רק מזל שלי עם כפית הכסף שנתקעה בפי עד היום הזה וחונקת אותי למוות.
דאוד, תמיד ראיתי בך את אפולו, אל היופי, אל השמש שהאירה את דרכי, בנוכחותך בטלתי את עצמי, התאיידה זהותי עד כי יכולתי לבגוד במולדתי, אך לעולם לא ראיתי את מעשי כבגידה, אלא לכאורה, כשאיפה ליצור עולם טוב יותר וללא מלחמות. למעשה כל מידע שסיפקתי, ראיתי את דמותך ניצבת לנגד עיני, את גופך החטוב הצבוע ברונזה, את מבטך החודרני ואת החיוך הציני המרגיז שמביאני תמיד לתהות אם אתה באמת מעריך את מאמצי לרצותך. אני מעריץ אותך, באותה מידה שונא אותך, אך יותר מכל אני אוהב אותך.
אתה כמובן מכיר אותי שחולשתי היא אהבת נשים ואין אני יכול לעמוד בפני אשה יפה, אך אף אשה ולו היפה ביותר לא תגרום לי לעשות מעשה נגד רצוני כמו שאתה, דאוד, הצלחת.
בפסקה האחרונה של המכתב אכנה אותך דוד, בשמך העברי וזאת משום שאני מוצא הקבלה בין אהבת יהונתן לדוד לבין אהבתי אליך.
זהו סיימתי, אני יוצא לשוק היהודי בלונדון לאכול פול בפיתה לזכר היום הנפלא שעבר עלינו בקהיר.
נ.ב. אומרים על אהבת יהונתן לדוד שהיא "עזה כמוות" כאהבתי אליך.
על החתום.
"מזל אוזו."
נטלתי את המשאף ושאפתי ארוכות, וכשהתיצבה נשימתי, מלמלתי לעצמי מדבריו של דוד.
צר לי עליך אחי, נעמת לי מאוד.
נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים.
