נעמי רוזנברג - אין תשׁוּבה / נעמי רוזנברג

אין תשׁוּבה  /  נעמי רוזנברג

כל היום חכיתי לתשובה

על מכתבי,

מכתבי שלהט בי,

מכתבי שבכה בי

שתיקה.

היו בו כל המלים

שקעו בו כל הקריאות,

בערו התקוות

גם זעקה היתה.

ורק שתיקה.

רק שתיקה מנכרת נימים

פולשת בהלמות אל הרקות

מבתרת את חלל הזעקה,

פוצעת עלבון הנקבה

שנפערה בהולה

בין שני חדרי הלב.

שתיקה של

מחצות גרניט אטומה,

מסורגת גידים

סביב נקודות הכאב

המכרת רק

למי שלא קבל תשובה

ושקט כזה של אין תשובה

כמו אין צפרים בעולם,

כמו אין אנשים בעולם,

            אין עינים טובות.

ובשקט הנורא -

ערמות מכתבי

המתגבהות,

נשאות,

דוחקות

ובתחנה מתדפקות

אל שערי היכלות נכספים.