אני כמו בראשית, חשה גנסיס מאתרנו, המגוללת ברגש רב את סיפור חייה כילדה בזמן השואה. שני ספרים היא הוציאה עד כה ועוד היד נטויה. היא מאמינה באלוהים ומודה לו על שהציל את חייה בתקופת השואה. סיפור חיים מרתק והנה היא כאן חלק בלתי נפרד מאתנו: גנסיס, הלא היא טובה פריש.
שני ספרים הוצאת לאור עד כה-האחד ספר שירה והשני ספר המתאר את תולדות משפחתך. אתחיל דווקא בסיפור המשפחתי:
1-מה הייחוד של סיפור משפחתך.
2-איזה מסר רצית להעביר באמצעותו.
3-אמנם ייעדת אותו למשפחתך הקרובה, אך בודאי נגע ברבים אחרים. מה נגע בקהל קוראיך בסיפור זה.
-שני ספרים שלי יצאו לאור. הראשון היה ספר שירים: "לוכדת החלומות", במרכזו עומדות אגדות עם סלובקיות מעיר הולדתי-ברטיסלבה-בירת סלובקיה. בעבר הייתה זו הבירה האוסטרו-הונגרית ובה ישבה המלכה מריה תרזה. לכן היא עיר בה שפע ארמונות טירות ולא רחוק מביתי זרם נהר הדנובה. האגדות סביב הארמונות והנהר, הנוף של מולדתי החדשה ישראל, והמסורת העתיקה של עמנו- כל אלה היו מקור לשירי בספר ההוא. ספר המושפע לא מעט מסיפורי אבירים, מכשפות, נזירי יער, שדים וליליות.
ספרי השני: "כמים לים ניגרים," לא היה נכתב אלמלא ההיריון של בתי הצעירה. למרות שרבים אמרו לי שתולדות חיי ראויים להיכתב, אני חשבתי שרבים מילדי השואה הקטנים עברו דברים דומים וכבר נכתב די על זה. אך כאמור ההיריון של בתי הצעירה כשתאומים בבטנה, ובקשתה המיוחדת שאכתוב למענם תולדותיי דרבנו אותי לעשות כן, ולא יכולתי לסרב.
זו כותרתו כאותו הנהר אשר בהישפכו לים מתפצל ליובלים רבים. כך לדעתי הזיכרון על אותו אירוע ניזכר על ידי אנשים שונים באופן שונה מעט. המסר שרציתי להעביר הוא שגם אם חיי אדם לא היו סוגים בשושנים, הוא יכול להפיק תועלת מהקשיים שעברו עליו, להישאר אופטימי ואף להאמין באלוהים ששומר. כך אף שמר עלי והציל את חיי בדרכי נס. רציתי גם להדגיש את אותם שינויים הטכנולוגיים, החברתיים, והמנטאליות השונה שחלה בחיי אדם אחד בתקופה קצרה כל כך. בנוסף זהו גם ספר עדות. זהו סיפור משפחתי שאני מגוללת בספר זה: בהיותי בת שנתיים הורי נלקחו על יד הגרמנים למחנות הריכוז. רופא המשפחה שהיה גם ידידם, נחשב ליהודי נחוץ בעיר ברטיסלבה ולכן עוד לא נלקח. הוא ליווה את הוריי לרכבת כשאני בזרועות אמי. הרופא שהיה נשוי לנוצרייה, אמר להם שישאירו אותי אצלו וכשהורי ישובו הוא יחזיר אותי לידיהם.כך שהזיכרון הראשון הנטוע בי היא דמותו של הרופא יוסף-הוא אבי, ואשתו אאידה אמי. לא זכרתי הורים אחרים. בהמשך כשהגרמנים באו לקחת גם את ד"ר יוסף פריש ורצו אף אותי לקחת עמם, אאידה אמרה שאני רק בתה ולא בתו וכך ניצלתי. אאידה נלקחה לבית חולים ואני גודלתי במנזר עד ש"אבא" חזר מטרזינשטאט שם היה רופא המחנה. אאידה נפטרה בינתיים ודודתי שחזרה מהמחנות באה לראות את בתה של אחותה אצל הרופא. הייתה כאן אהבה גדולה והם נישאו. נולד להם בן שאנו קוראים זה לזה אח ואחות.בשנת 49 עלינו ארצה ובנינו כאן את ביתנו. אבי אהב אותי כאילו הייתי בתו. גם דודתי שכיניתי "אימא". אבי נפטר, וגם כל דודי ודודותיי אינם עוד. נשארנו בחזית רק בני הדודים וכמובן הדור הצעיר יותר.
4-מה מקומה של המשפחה בחייך
כמובן מקומה של משפחתי הוא כמו המשענות התומכות בספרי הספרייה על מנת שלא יפלו. גם לי במשפחה ישנו התפקיד הזה של תמיכה ועידוד לאחרים, אנחנו הנצר והקנה שעלינו מהגזע הכרות.
5-באתרנו את נקראת: גנסיס, מדוע בחרת בניק זה?
כיניתי עצמי באתר "גנסיס" כי מבחינות רבות אני מרגישה בראשית, למרות שאני כבר סבתא. וכן כי ספר התנ"ך ובראשית בפרט, אהובים עלי.
6-ספרי על עצמך, מקצוע, מצב משפחתי, תחביביך, מקום לידתך וקורותיך בכלל.
-במקצועי למדתי להיות מורה ויש לי הסמכה מגן עד לתיכון, כלומר רוב שנותיי למדתי ועודני לומדת. יש לי ב.א.בספרות ותנ"ך מאוניברסיטת תל-אביב.
תחביביי-ראשית אני אוהבת ללמוד דברים חדשים בכל שטח אפשרי, כמה שרחוק ממני כך עדיף.כן במסגרת ההוראה השתלמתי ולמדתי בובנאות ותיאטרון בובות, וטיפול באמנות בילדים. אני חברה באגודה של המזרח התיכון שדנה בנושאים אקדמיים הקשורים לבעיות המזרח ואפריקה. מאחר ונאלצתי לחבר טקסים והצגות לכתות חית שלי פיתחתי את השריר הזה וחיברתי הצגות וטקסים למורות אחרות במשך השנים. זהו תחביב נוסף שלי שאיני עוסקת בו בימים אלה.
מצב משפחתי-יש לי שתי בנות אמניות בפני עצמן, האחת אשת יחסי ציבור ואם לתאומים בני השלוש. השנייה אף היא מורה ב.אי די עוסקת באומנות הציור בשעות הפנאי וממנה יש לי נכדה אחת משוחררת צבא. אני חיה בגפי. לצערי איבדתי כבר שני בעלים. אך כבר התגברתי ואני אישה אופטימית. אני חשה שהמתים שלי שומרים עלי. אני מאמינה באלוהים, לא במובן הדתי חרדי, אך האמונה מעניקה לי כוח ושמחה.
7-עד כמה כותב צריך להיות חוקר וחושב.
-בעיני, כל אדם צריך כל ימיו להיות פתוח ללמוד דברים חדשים. לא כל שכן הכותב שאם לא יעשה כן כתיבתו תהיה שטחית. אני לומדת כל יום בבר-אילן ופעם בשבועיים במכללה לאומנות ברמת-גן. כעת אני לומדת ציור על זכוכית מתקדמים. זוהי השנה החמישית שאני לומדת שם אומנויות שונות.
8-מהו המוטו של חייך.
המוטו של חיי: ראי בכל דבר את הטוב עד כמה שאפשר. ומוטו נוסף: אף פעם אין הדברים באמת כפי שהם נראים על פניהם.
9-מהו החלום הכמוס ביותר שלך?
החלום הכמוס של חיי?הוא כמוס, אך רוב חלומותיי התגשמו ואני מודה על כך לאל.
10-האם בכוונתך להוציא ספרים נוספים?
-כן, באמתחתי קובץ חדש של שירי אהבה שכנראה יקרא: "לא נדבר עוד על אהבה". אילו הם שירי אהבה בלי לומר: "אני אוהבת." כמו השיר: "קוסם הצהריים" למשל שכתבתי פעם.
באמתחתי גם ספר לבני הנוער: "תעלומת המחשבים הגנובים," המתרחש בבית ספר יסודי. כל המחשבים נגנבים מחדר המחשבים וילד ששונא את בית הספר וגם מצוי בפחד מתמיד שהוריו עומדים להתגרש-הופך להיות גיבור המוסד בגלותו את הגנב.
לסיכום: אני שמחה על האתר שלנו הנותן במה לכל כך הרבה כישרונות. שאלמלא האתר מי יודע אם היה לנו האומץ והפרספקטיבה להתייחס לכתיבה שלנו.
