יומן מלחמה – רונן
את ימיה הראשונים של המערכה הנוכחית, העברנו בינות לחדר הביטחון בבית, לחדרים הפנימיים. הטלוויזיות דולקות ומכוונות לערוצי החדשות, כאשר אנו ניזונים כל העת משידורי חדשות בערוצים השונים. לא העזנו לצאת מהבית, למעט פעם אחת כאשר נסעתי באחת ההפוגות מההפגזות עלינו, לסופרמרקט הפתוח 24 שעות ביממה, בכל מזג אויר ואפילו במצב מלחמה כמו עכשיו.
חצי שעה אחריי ששבתי מהחנות, נורה לעברנו בנהרייה, מטח קטיושות נוסף כאשר בכל השבת נורו כ- 60 קטיושות לעבר נהרייה בלבד. התחושות מעורבות וקשות. מצבים כאלה מעלים את הלחץ והמתח על פניי השטח וגורמים לחיכוכים שונים. בין יתר החיכוכים, נוצר דיסוננס בין הרצון לחזור לשיגרה וללכת למקום העבודה שפעיל גם בעיתות חירום, לבין הרצון להיות קרוב למשפחה ובאזור מוגן יחסית בבית.
את סוף השבוע בילינו בעיקר בחדר הביטחון לאחר שהזמנו אלינו את גיסתי עם בעלה ושלושת ילדיהם. את הלילה שבין שישי לשבת העברנו כולנו בחדר הביטחון הצפוף והאטום. את שעות היום בילינו בחדרים פנימיים בבית כאשר מידיי כחצי שעה הרעידו את הסביבה קולות התפוצצויות הקטיושות שנחתו בסביבתנו. כל מטח כזה שנפל, שלח אותנו בבהלה לחדר הביטחון. כך כל פעם יוצאים מן הממ"ד ומתחברים לעדכוני החדשות מחכים למטח הבא שייפול עלינו. שיגרה מעיקה ומפחידה בין הממ"ד לסלון.
אשתי הקפידה להרחיק את כולם מקירות פנימיים וגערה על כל מי שהעז להתקרב אליהם. ביום ראשון בבוקר יצאתי לעבודה וגיליתי שרק כמחצית מן העובדים התייצבו. בסביבות השעה 9:30, כעשרים דקות לאחר מטח הקטיושות הקטלני שנפל על חיפה, החליטה ההנהלה לשלוח את כל העובדים לביתם וסגירת שערי המפעל לאותו יום. בדרך הביתה החלטתי לעבור בביתו של קרוב משפחה, לאחר שנודע לי מאשתי שהוא עובד באותה מחלקת אחזקה ברכבת שנפגעה ממטח הקטיושות שנפל עליה. למזלו באותו יום נטל יום חופש ולא הגיע לעבודה. פגשתי בחור שבור וכעוס על כל המצב, בימים הקרובים יבלה בדרכים בין ניחום אבלים לביקור חולים של משפחות וחברים שנפגעו במטח הקטלני. מכאן אני שולח תנחומים למשפחות ההרוגים והחלמה מהירה לפצועים שנפגעו מאותו טיל קטלני.
הימים האחרונים מזכירים תקופות שונות בעבר כמו למשל תקופת השירות הצבאי עת היינו מחזיקים קו לבנון מידיי פעם, וחשופים למטחים של מרגמות וירי ארטילרי וקטיושות מהאוייב הלבנוני. ההבדל כעת הוא שאין לי איך להגיב על הירי בזמן שכשהייתי חייל, הייתה לנו אפשרות לירות לנקודות הירי במקלעים ותותחים. כעת אנחנו יושבים חסרי אונים בבית וסומכים על הצבא שיעשה את העבודה הכי טוב שהוא יכול. אתה יושב בבית מקלל, מגדף ומקווה שאותם בני עוולה יקבלו מטח ארטילרי או אווירי שיחזיר להם כהוגן על הניסיון שלהם להפריע לנו במהלך חיינו.
בערבו של יום ראשון החלטנו שהגיעו מים עד נפש. אנחנו המבוגרים בעליי כוח סבל ומסוגלים לעמוד במצבים שונים וקשים במיוחד. אנחנו למודי קרבות ויודעים להתמודד עם נפילת קטיושות מהעבר הלא כל כך רחוק של נהרייה וישובי קו העימות. אבל מה שנוגע לילדים ?, מה סף הסבל שלהם ואילו טראומות יכולות להיגרם להם ?. לאחר ויכוח עם אשתי שהתעקשה להישאר בביתנו, הצלחתי לשכנע אותה. מי יודע איזו טראומה תפתח הקטנה שלנו במהלך ולאחר ימים טרופים אלה ?
קרוב משפחה הגר בעמק יזרעאל הזמין אותנו להתארח אצלו עד יעבור זעם. לקח לנו בדיוק 5 דקות לארוז את הפקלאות ולצאת לדרך אליו. השינוי מרענן, המושב מפיח בנו חיים חדשים. אנחנו לא חשים כנוטשים את המערכה, אלא פשוט לקחנו פסק זמן מהמלחמה ודילגנו למקום בטוח יותר עבורנו ובעיקר עבור ילדתנו. כולי תקווה שצה"ל ומערכת הביטחון שלנו עם העומדים בראש, יעשו את כל מה שצריך על מנת להשיג את מטרות המבצע הזה. באמת הגיע הזמן לשים סוף לשהייה של החיזבאללה על הגדר ולסכן את העוברים ושבים בכבישי הצפון ואת כל צפון הארץ שהתגלתה כחזית לחימה אחת גדולה.
אנחנו מחזקים את ידיי חיילי צה"ל וכוחות הביטחון שמחרפים את נפשם למען תושבי המדינה במטרה להגיע למציאות אחרת, ללא האויב מצפון.
