חזרה ליצירות
סיפורים

פרח

מיה אלה | (19/02/2012 03:03) | 95 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
ואת היית פרח בעיר המדברית והיבשה הזו. ואיך קטפת אותי מהשגרה האפורה ונטולת הריח. לפניך הייתי תתרן,עיוור,סומא באפלה. 
הייתי משקה אותך באהבה אין קץ לו רק הייתי יכול.
שבוע שלם פרחנו בעוז תפארתינו,אהובה שלי.שבוע שלם שהלב שלי בער מבפנים. 
וכיאה לפרחים הכי יפים באגרטל,שבוע שלם עד שנבלנו כליל. וגם כשנותרו לך שלושה עלי כותרת לראשך,עדיין אהבתי אותך,וגם כשחדלת להיות יפה,עדיין אהבתי אותך. וכשהפסקת להילחם ולא היית יותר מסתם גבעול,נבלתי גם אני אחרייך. 
ולאן נעלמה האהבה? עלי כותרת עייפים שהשחירו ועפו ברוח.
פרח שלי,הסוף היה ברור מההתחלה -  אבל משהו בי נובל כל פעם מחדש כשאני נזכר איך פרחנו,ואיך ויתרת עלינו כל כך בקלות. 
אני יודע שכאן אני צריך לסיים אבל איני מסוגל. אני בורח מהמילים שאותן אני באמת רוצה לומר,משתמש בדימויים כדי להקל על ליבי כבד הלשון, מבלבל לך את השכל ולי את הסדר במגירות של הלב. 
אני רוצה שתדעי שאני כועס עלייך,שהשארת לי טעם של חלב סויה חמוץ בלב.
אבל רוצה גם שתדעי שחוסר הנוכחות שלך צורב לי מתחת לעור,
בנשמה.
כמה הייתי רוצה להאמין שאני חסר לך.
פרח שלי,
אני אוהב אותך.
ועם זאת יודע שאלה לא יותר מעלי כותרת קמלים שסופם להיעלם ברוח.

תגובות

חזרה ליצירות