סערה מדברית- ספור בשני חלקים

                                           א

נורת

כפות ידיה של נורת היו חבושות.

ישבה על השטיח הישן ונשענה על שמיכות צמר מקופלות שהובאו עבורה מאוהלה. שולי האוהל היו מורמים. האוויר עמד כבר כמה ימים. כולם חיכו לרוח שתבוא ותלטף קמעה. נורת צפתה אחר תנועותיה של חמידה שהתרוצצה הלוך וחזור כשידיה מלאות עבודה.

את האוהל הקים עלי במיוחד עבור החפלה שתיערך הערב לכבוד חתונתה של זהיר בתו. במשך היום תעבודנה כאן הנשים כשהן מכינות  את הנחוץ , ובערב יהפוך לאוהל אירוח.

ההחלטה שלא להביא תבניות מוכנות של מתוקים מבאר שבע הוסיפו עבודה על זאת שכבר הייתה מתוכננת מראש,  מה שאומר שיצטרכו לעבוד אל תוך החפלה. אך דאגה זאת כבר לא הייתה דאגתה.

בעוד כמה דקות תגענה הנשים לטבל את הבשר.

שישה כבשים שחטו אתמול, אולי שנים פחות מידי, חשבה נורת כשהיא נאנחת אנחת כאב שיש בה יותר התרסה על הגורל שקרקע אותה בדיוק לפני החתונה של זהיר. הן לא תסתדרנה בלעדי. חפלה כזאת זקוקה למישהי שיודעת מה לעשות, שכבר עשתה את זה לא פעם ולא פעמיים, ואני הרי לא נולדתי היום...

מזלה שעלי איננו  כאן. הוא שונא שהיא לא מסוגלת לתפקד. ממש שונא. לוקח את הכול כאילו עשו לו בכוונה, נגדו. צחקה לעצמה. כמו שאני מכירה אותו יהיה אפילו מוכן שאלך לעולמי ורק שלא אסתובב לו ככה בין האורחים עם ידיים חבושות . נורת הרגישה שהפצעים בתוך התחבושות תוססים, מלאי חיים ,שהשלפוחיות מבעבעות שם בפנים כמו שהיא כאן ,בחוץ. המחשבה שלא תיקח חלק בהכנות הייתה קשה עבורה, יותר מהאפשרות שלא תוכל לקחת חלק בחגיגה עצמה. בשבילה כול החתונה הלילה זאת זהיר,  ולא שום דבר אחר. לולא זהיר, בתם של עלי וחמידה,שהאהבה כל כך והייתה לה לאם, הייתה משאירה מאחוריה  את הכבוד לאם האמיתית ופורשת לאוהלה. ידעה שעלי בעלה לא ירשה לה כשם שלא הרשה לה לפרוש בחפלת נישואיו עם חמידה , תמיד חשב רק על עצמו. על הנוחיות שלו ובמיוחד על הכבוד. הסתכלה על ידיה החבושות וחשבה שעלי למרות היותו איש חזק לא מסוגל לפגוש מוגבלות, להתמודד איתה, אפילו הייתה זמנית. ריבוי הנישואים בתוך השבט הביאו בעקיבותם כמות לא קטנה בכלל של ילדים חריגים. עלי לא אהב אותם והיה מתעלם מהוריהם כאילו הם אשמים שנולד להם ילד כזה. כאילו שבחרו בזה.

נזכרה בלידתו של בנה בכורה מוסטפה . אחרי הלידה התקשתה לחזור לשגרה. ועלי, התנהג כמו ילד, לא עניין אותו שרק ילדה, שעודה מתאוששת,  רצה שחייו ימשיכו כאילו שלא נולד לו בן, לא שמשהו היה חסר לו, נהפוך הוא, כל נשות המשפחה התגייסו להיות לו לעזר, להקל עליו, שירתו אותו ופינקו כאילו שהוא היולדת. ואף על פי כן כעס עליה על שהתקשתה לחזור לשגרה.

 אז סלחה לו. היה בעל צעיר ולא הבין את הכוחות הפועלים. חשבה שבמשך השנים יבין שיש רגעים בחיי אישה שעדיף לא לדרוש ממנה דבר, להניח לה, אך לדאבונה זה לא קרה והוא נשאר נאמן לאיש הקטן שבו.

 חמידה הגישה לה קפה. אפילו לא שאלה אותה אם היא רוצה, ככה פתאום הביאה לה.

שמה את הכוס לפניה והלכה.

היה בזה מעין לגלוג, כאילו אמרה, זקנת ,שבי, יגישו לך ,העיקר שלא תדברי יותר מידי. חייבת הייתה  להיזהר יותר. תמיד ידעה שהבנזין יותר רגיש מנפט ושאסור להשתמש בו. הפעם התפתתה למהירות ושכחה להקפיד על כללי הזהירות הנחוצים. כפפות האסבסט היו אצל עלי. ודבר אחרון שתעשה זה לחכות לו ולהיעזר בו ,זהו התשלום שמגיע לי, חשבה, תשלום עבור המרד הזה שיש בליבי על בעלי.

 האורחים אמורים להגיע עם ערב. החום היה גדול מנשוא וכולם חיכו שישבר . בלילות האחרונים לא נשבה כל רוח והנשימה כבדה.

                                                    ב

עלי

עלי ופאחר עבדו ללא הפסקה מהבוקר. אומנם כבר אתמול בערב שחטו את הכבשים, אבל רק היום פרקו אותם ועישנו את הבשר שלא יתקלקל. חייבים להזדרז אמר לפאחר, כל רגע הן תגענה לטבל את הבשר. חייבים להעביר אותו לאוהל הגדול לפני שהנשים תגענה.אתה יודע , גם ככה נורת כועסת עלי, אם לא יישאר לה זמן לטבל את הבשר ולהשרות אותו ברוטב לפחות שעתיים לפני שיעלה על האש, היא לא תדבר איתי כל הלילה. לפעמים חשב, הנורת הזאת יכולה להיות כמו קוץ מתחת לציפורן, כמה שתנסה להוציא אותו הוא רק יכנס עמוק יותר.

הוא זוכר את היום בו בישר לה שהוא מתכונן לקחת אישה שנייה, מה עשתה לו. לקחה את העדר ולא חזרה לאוהל שלשה לילות. זכותו המלאה לקחת אישה נוספת. לאביו היו ארבע נשים, לסבו חמש, , ושני אחיו הבוגרים כבר לקחו להם נשים נוספות. אף אחת לא עשתה להם חגיגה כזאת כמו נורת. למרות שלא חייב היה להסביר לה כלום , הסביר לה, אך היא אטמה אוזנייה ולא פסקה לקרוא כמו תרנגול הודו על כל משפט שאמר.

                                                   ג

חמידה

חמידה הייתה מלאת אושר. שמרה אותו בפנים כדי לא לעורר את השדים עליה. היא ועלי יחתנו את זהיר בתם כמו שצריך ונהוג. עכשיו שידיה של נורת פצועות היא תוותר על הכבוד של האישה הראשונה ותניח לה. קיבלה מתנה מהאלוהים. עלי יגיע כול רגע עם הבשר ודבר ראשון שיגלה שהיא מסתדרת. הוא ירוץ לנורת כדי לנחם אותה אבל בתוכו ישמח שעכשיו אין הוא צריך לעשות החלטות.להעדיף אחת על השנייה, עלי הוא כמו חמור, מוכן לסחוב את המשא אך שמח יותר להשתחרר ממנו.

יודעת היא שעלי מעדיף אותה על נורת. כולם ידעו זאת. יש דברים שכמה שתנסי להסתיר, ידעו עליהם. כשעלי בא לבקש את ידה השביע אותו אביה שלא יזניח אותה. שיטפל בה כאילו הייתה הגמל היקר לו ביותר. לא איים עליו, אבל נתן לו להבין שזה לא רק דיבור. אביה היה אחד השייחים החשובים בנגב ומילה שלו היא מילה.

את עלי לא ממש ראתה לפני נישואיה . כשנכנס לאוהל אביה  באותו יום בו דובר בה,הציצה מאוהלה ,אך הם היו יותר מחמישה גברים שנכנסו אליו ,הלכו צמודים ובמהירות כך שלא ממש יכלה לזהות ולא ידעה מיהו מביניהם בעלה העתידי. נהנתה הנאה מרובה מהתיאורים של אחותה הקטנה. זאת נכנסה ויצאה מאוהל הגברים והעבירה לה מידע על שהתרחש שם. גם תיארה אותו. את גובהו, מבנה גופו, פניו ואפילו שפתיו.

ידעה שיש עוד זמן, וכי דבר לא קורה על הרגע, אף על פי כן כבר באותו ערב דיברה באוהל האחר עם אמה ושאלה אותה מה עומד לקרות לה. את אחיותיה הגדולות לא הייתה מעיזה לשאול, אחרי החתונה תוכל לדבר איתן. אבל לפני, זה דבר שלא יעשה.

                                                          ד

ההכנות

עלי הגיע עם הבשר. הנשים  קיבלו פניו בצעקות ובגלגולי לשון. כל דבר שקשור לחתונה התקבל בקולות נשיים רמות, עדיין ללא דרבוקות, אלה ילוו אחר כך את  הגברים הרוקדים, כל הערב ירקדו הגברים, וגם בערב שאחרי, הנשים תסתפקנה בגלגול לשונות ובשירות האורחים.

פרסו שטיח כדי שאפשר יהיה לטבל עליו את הבשר. עלי ופאחר הניחו את השמיכה עם חלקי הכבשים על השטיח. ערמה של רגלים,וחלקי בשר מפורקים שמתוכם בלטו ראשי כבש שנראו  יותר מתים ממתים.

עלי הזדקף וראה את חמידה למולו.

"איפה נורת?" הוא שאל אותה.

"כאן יושבת, עשיתי לה קפה."

עלי קלט מיד את נורת שעונה על השמיכות.

התקרב אליה .

"מה קרה אשת נעורי? מה יש לידיים שלך". שאל בעדינות מעושה

נורת סובבה ראשה . ממענת לענות.

"נו, דברי."

"לך לחמידה", אמרה לו, "היא זקוקה לעזרה שלך אני אהיה בסדר, אל תדאג."

"אבל מה קרה לך? ככה תהיי בחתונה. ככה תסתובבי לי?"

"אמרתי לך אל תדאג, אני לא אעשה לך בושות."

 "אבל תעשי. את לא מבינה כלום אאהא? כמו שתמיד לא הבנת.”

עלי התחיל להרים את קולו. הנשים העובדות השתתקו.

גם נורת לא הוציאה מילה מפיה.

חמידה התקרבה ועמדה לידו. מבטה אומר לו להניח לנורת

"מה קרה לה?"  פנה עלי בכעס לחמידה, "היא לא מדברת איתי."

"היא שרפה את הידיים שלה בבנזין. רצתה להדליק את העצים במהירות."

עלי זרק קללה לאוויר ומיד חזר לנורת

"לא מתביישת האאה?. לא יכולת לשים את האזבסט? ולמה בנזין, הנפט לא מספיק טוב?"

נורה שתקה , עיניה היו  ממקדות בעלי בעלה בבוז

עכשיו הבינה כמה היא יכולה לשנוא אותו,

"עשית את לי זה בכוונה אהא? מה אגיד לאורחים שלי איך אסביר להם שאת ככה?"

"אתה לא צריך להסביר להם שום דבר, סיננה בארס מבין שפתותיה. אני לא אהיה שם."

נורה ניסתה לקום מבלי להשתמש בכפות ידיה, אך התקשתה.

אחת מנשים שעמדו שם הושיטה לה יד ועזרה לה לקום.

"לאן את הולכת  לי עכשיו , לאן?" צעק עלי.

"לקבר שלי,"  ענתה נורת ויצאה מהאוהל.

 עלי ליווה אותה במבט רצחני.  ברור היה לו  שחייב  ללכת אחריה, לעשות איתה מעשה, להרגיע. אך לא היה לו הכוח והרצון לזה. היה עצבני במידה כזאת שהבין שהדבר הכי נכון זה להישאר במקומו. הבין שברגע זה נחרץ גורל הערב, ושהזמן שאולי יש לו עדין כדי להציל אותו , הולך ואוזל מבין אצבעותיו.

                                                                                       המשך יבוא