כשעדיין היית כאן / יהושע רוזנברג

אמיתית,   

בְּטֶרֶם היית כֶּעָנָן כָּלָה,

היה חיוכך המשובב

מרפא לנֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְדָּאֲבָה 

לא תמונה מצהיבה באלבום.

כשהיית עדיין פה,

ממשית,

לפני שהיית כַּחֲלוֹם יעוף,

היה אור תכול עינייך

חלון ללב מרגיש ואוהב,

לא שורה בשיר כיסופים.

כשהיית עדיין כה,

מוחשית

לפני שהיית כְּצֵל עוֹבֵר,

היו מילותיך הבהירות

מעיין לשכל חריף ומבריק

לא אותיות פנינים במחברת נשכחה.

עכשיו,

כשנלקחת מעמדי,

כשהלכת כרוח נושבת,

פרחים, שלך הבאתי, קָמֵלוּ   

כחציר יבש וכציץ נובל,

נותרת את