ארבעה קצרצרים.

* דניאלה מתכוננת לטיול בחו"ל

                                           וכל כולה ציפייה אחת גדולה. היא עברה מזמן את השישים, אולי גם את השבעים, אבל עדיין שומרת על הופעה צעירה (מאוד) ועל גמישות (מסוימת). חברתה, שירלי (שייכת לַדוֹר שההורים כבר הבינו את היתרונות של השמות הרב-לשוניים), מסתכלת בקנאה (מופגנת) בגוף של דניאלה (גבוה ודק מאוד) ומעירה לה, אַת יודעת, חצאית בלי שסע עמוק נוחה יותר. אין תגובה. שירלי מוסיפה, וה- הגב החשוף די בעייתי, יתושים וזֶה, תוכלי ליהנות מגב חשוף בבריכה בבגד ים. אין תגובה. דניאלה בוחרת נעליים. למה לך להישרך עם עקבים כאלה, באמת. דניאלה מסדרת קיפולים של חולצות דקיקות, שקופות. שירלי מסתכלת שוב, הפעם מתבוננת בה ממש – דניאלה מקפלת נשיקות וריקודים בני יותר מחמישים שנה.

* אנחנו שנינו מאותו הכפר

                                    - מה הוא מתרברב לפנַי. אני מכיר אותו כמו שהוא מכיר אותי. אז הוא חבר כנסת. אז מה. ואני סתם מורה. אז מה. אפשר לחשוב. אין לו הרבה שכל, אני יודע, למדנו יחד. מרפקים, זֶה מה שיש לו. בתוך השרוולים האלגנטיים שלו יש מרפקים חזקים, משופשפים, מחושלים. בריון פוליטי, זֶה מה שהוא באמת. חולקים לו כבוד כי עושים במכנסיים מהחברים שלו בעולם התחתון. אני יודע על מה אני מדבר, מה אַת מסתכלת עלַי ככה. אני יודע. רוצָה לראות, בואי אִתִי. לא תודה, אני אומרת לו, הייתי הולכת אִתךָ אבל אחרי שהסברת לי את המצב אין לי מה להרוויח כאן. הגבר אומד אותי מכל כיוון אפשרי. תכלס, מה זה אומר הוא שואל אותי, זועף. תכלס זה אומר שהוא אטרקציה. אז מה, הוא תוקף. אז הייתי הולכת אִתךָ כדי להגיע אליו, אני עונה. שקט. זאת הפעם הראשונה שלא מצליח לי, הוא אומר לי. אני מופתעת. אַת מבינה, כולם רוצוֹת אֶת החברים המפחידים שלו. אני הסוכן שלהם. הם ביקשו אותך. הפעם הלך עלַי. עד הסו-

מפחיד.

* תפסו אותי

                  עם המכנסיים למטה, עם התחתונים שלה בידיים, הרגליים שלה על הכתפיים שלי וכל הציוד בפעולה. מאז נהייתי סלב, גם היא, ושנינו מופיעים באירועים (אנו צמד לחימום הקהל), הבעל שלה מעשן קובנים ארוכים יותר מהקובנים של ביבי ואִשתי נהנית. מאוד.