נוסע

יש משהו מבריק

בחיספוס השגרתי,

מן ציפייה להפתעה שלא באה.

יש משהו מתסיס

במובן מאליו,

מן חיפוש...

בתשומת לב מהותי.

 

כותל ההובלה

אל התקווה והשינוי,

מציב רף חדש של

זכייה באושר.

באמצעות פתק הלוך ושוב,

הסעת גוף ללא נפש,

בחדוות פינוי.

 

אני נוסע.

מובל מוביל,

מעט מבולבל.

עוצמת היעד נושם לרווחה,

הגעה.

כך בשליטה על הגה וגלגל,

מאבד במהירות

חדוות נשמה.

 

אבל, אני נוסע...

הסדק ביצירה האינסופית,

מפנה מקום

להשחיל, אופי פרוע,

לריסון מבוקר,

ביקורתי רגוע.

מדמיין לאחור,

חול וכורכר.