כה אמר זרתוסתרא

כה אמר זרתוסתרא

הוא יושב ליד שולחן המהגוני שמול המדפים העמוסים, יהודי מקשיש, בעד משקפי הקרן קורא את האותיות הגותיות הכתובות ב" Also  sprach Zarathustra" כרך א' עמוד 20. לאחר רגע מעביר את מבטו לכיוון שמאלו של השולחן: ספר הגמרא, מסכת חולין. ואל ספר החינוך ואל הסידור הכתוב חציו עברית וחציו הולנדית, השפה אותה דיבר רוב ימיו. הוא סוגר את הספר, לא לפני שהניח בו סימניה מעור

בגמרא דפוס האלמנה ואחים ראם שנת 1899 הוא מוצא את העמוד שחיפש, ראשו שקוע בסוגיה שהעסיקה אותו מאז מוצאי שבת.

ילדה קטנה מתקרבת אליו, מחברת בידה...

"אבא" היא מעוררת אותו מהדפים. הוא מוריד את משקפיו מעיף במחברת מבט חטוף

"לא, לא, לכי ותעשי את זה מחדש... זה לא נכון מה שכתבת"

"אבל..."

"אל תתווכחי איתי" לואט קולו כשהוא מדגיש את המילים.

שוב חוזר אל הסוגיה התלמודית, מחליק את שמץ שערו הלבן.

"הילדה, אפשר להכין לי קפה?" קורא לעבר המטבח.

"עוד מעט"

היא יוצאת מן הג'יפ ארבע על ארבע, ג'ינס צמוד, נעלי עקב, לק משוח על השפתיים. צעד קליל. היא מורה על הספרים הרבים שהיא רוצה לתרום לספרייה. ארגזים עמוסים לעייפה בחלקו השני של הג'יפ. אני מעמיס אותם על עגלת היד , שוב זורק מבט, בת עשרים פלוס, חושבת עצמה לפרינססה.

העמסה, הובלה, הנחה במחלקת הרכש. שוב חזרה אל החנייה. חמישה סיבובים עם העגלה ואין ארגזים בג'יפ.

ריח ישן עולה מן הספרים, ריח ביתי

דווקא שאני מסיים ומניח את אחרון הארגזים במסדרון שבמחלקה נופל ממנו ספר, אני מרים אותו,  Also  sprach Zarathustra. כרך מס' 1. מדפדף בו במהירות, מגלה בו סימניה מעור. כרכי גמרא מאכלסים ארגז ועוד ארגז. האלמנה ואחים ראם, וילנא שנת 1899. ספר אחר בעל דפים עבים, כריכת עור "תורת משה" שנת 1848 אמסטרדם, ריח היסטורי.

תק תק תק

"באתי לוודא שהכול בסדר" היא אומרת.

"תודה על תרומתך"

עוד מעט יבוא אספן הספרים.

היא מעבירה מבטה על הבית הריק שקירותיו נשברו על מנת להפוך אותו לדירת סטודיו. בגיל עשרים היא יורשת צעירה. כעת נותר רק השולחן.

פחי צבע אדום מקובצים ליד הקיר

תמונות נזרקות אל ארגז.

היא מוצאת משקפי קרן שנשכחו ובעד ידה מוצאים דרכם אל הארגז.

"אלטע זאכן- אלטע זאכן" נשמע קול מבחוץ.

תק תק תק