סיפר

המסע

שמעתי  את  בכיו  בפעם  הראשונה

זה  היה  מזמן זה  הצעקה  שלו  הייתה  שיצא  לעולם

קטן

בחדר בקצה  המסדרון  שהם היא  שכבה 

הוא  יצא  לעולם  שלנו 

אהבנו  אותו  ברגע  שכך ידי  נגעה  בו  בפעם  הראשונה

ידעתי   זה  יהיה  האוצר  שלנו

כן  חכינו לך  הרבה  זמן  אוצר  שלי

יום  שנה  חודש  רדף  יום  וכך  באת  לעולם

בחדר  בקצה  המסדרון

השנים  חלפו   גדלת 

ושוב  אנחנו  נפגשים  בחדר  הלבן  בקצה   של  המסדרון

הפעם  זה  שונה  גדלת  מאז 

מהפעם  הראשונה  שנכנסת  לתוך חיי

זכור  זה  טוב

ושוב

עומד  כאן  הפעם  לידייך

ילד  גדול שלי

ולא  יכול  לעזור  לך

שוכב  ושותק  במיטה  לבנה 

ואיש  לא  יכול    לבוא 

כן  המסע  מתחיל  עכשיו  מסע  ארוך

מסע שאיש  לא  ידע  מתי  יסתיים

עומד  ומביט  בך

עם  דמעות שזולגות   מעיניי

רוצה  אבל  קשה

תגיד  משהו  תאמר  מילה 

אתה  שוכב  ושותק  בחדר  הלבן

עטוף  ומכוסה בשמיכה  שהבאתי  מהבית

זוכר 

השמיכה  שעטפנו  אותך   בחדר 

בקצה  המסדרון  שיצאת  לעולם  ילד  שלי

ואתה  כאן  שוכב

ואני  כאן עומד  מול  הזיכרונות

ומחכה

מצפה

שהמסע  הזה  כבר יגמר

לשוב לאחוז  בכף ידייך     כמו  בפעם  הראשונה

שיצאת  לעולם

ונכנסת  לעולמנו

ותישאר איתנו  לנצח   ילד   שלי 

ילד  אהוב  שלי