צלצול השעון

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת צִלְצוּל הַשָׁעוֹן

בְּלַיְלָה שֶׁנִּזְנַח

גּוּפִי נִּרְגָּע מֵחִבּוּק חָטוּף

עָט לִתְפּוֹס אֶת הָרֶגַע הַגוֹעֵש

שָׁדַי מִתְקַמְּרוֹת וּפִטְמוֹתֵיהֶן מִזְדַּקְּפוֹת –

יָרֵח שֶׁלִּי גּוֹהֵר עַל עַנְנֵי חֲלוֹמוֹתַיי.

אַל תְּבַקֵּש בִּי אֶת הַשֶׁקֶט הָרָדוּם

תְּעוֹרְרֵנִי,

בִּבְרַק הַשמחה,

 בְּאַדֶּרֶת הַיוֹפִי הַמִּתְנַעֵר

הַשֶּׁקֶט יִתְמוֹסֵס  וְיָחְלוֹף

וְאַחַר כָּךְ

הַמַּגָּע הָרַךְ

מַמְשִׁיךְ בְּקֶצֶב נְגִינָתוֹ

בלילה, החי בקצפו.

וּכְמוֹ פְּרִי בָּשֵׁל

נוֹפֶלֶת אֲנִי לְשִׁנֵּי הַבּוֹקֶר הַפָּעוּר