ככה נברא האדם

בכפר אחד היה איש זקן, שכל יום היה לוקח את שני הכדים שלו לבאר, ממלא אותם מים, וחוזר לביתו.
אחד הכדים היה מושלם, ללא דופי, ואילו השני היה מעט פגום וסדוק. 

בכל פעם שמילא הזקן את הכדים במים, היו המים מטפטפים דרך הסדק, והזקן היה מגיע רק עם מחצית מהמים בכד הסדוק.
הכד הסדוק פרץ יום אחד בבכי "אני מאכזב אותך איש יקר, כי אינני עושה את מלאכתי נאמנה. כל יום, בגלל הפגם שלי, אני מטפטף חצי מהמים בכד. אולי.. מוטב לך להשליך אותי ולקנות לך כד חדש ומושלם כמו חברי".
הזקן חיבק את הכד העצוב ואמר לו:
כד יקר, תראה את השביל בו אני פוסע יום יום. בצד של הכד "המושלם" יש שממה ושממון. ואילו בצד שלך – כולו מלא פרחים יפים. כל יום כשאנחנו חוזרים מהבאר, הפגם שלך משקה אותם!
בלי "הפגם" שלך, איפה היה כל היופי הזה?

אף אחד מאיתנו לא מושלם! ככה נברא האדם... חוסר השלמות הזה – עושה את העולם שלנו ליפה יותר..!

הפוסט נלקח מהפייסבוק :-) 

תהנו לכם

שבת ברוכה חבריי היקרים !

ממני...