סיפורים
עימות עם משתין
סיפור אמיתי שלי עצמי לפני יותר משלושים שנה .
בסדרת פעמים מהירה , עוקף אותי הברנש , נעצר באחת בקצת שלולית אור הפנס ונועץ בי שוב מבט נוקב . זה הרגע בו הבנתי שכללי המשחק שונים .
חצי שעה לפני כן , בתוכניתי לאסוף את חברתי דאז מלימודיה ולדאוג למחסורה בתחום 'שארה, כסותה ועונתה' . הגעתי מוקדם מהצפוי, מוקדם מאד . ככה זה שאין לך רכב ואתה תלוי בתחבורה ציבורית .
שלוש רבעי שעה שלפני נראים כמו נצח . 2 דקות 'בוזבזו' על כוס מיץ אשכולית טרי מהקיוסק בפינת בן יהודה שדרות נורדאו . ומה עושה סדירניק במדים כדי להעביר את הזמן ?
שעל אחר שעל חדרתי לנבכי הגינה הסמוכה והחשוכה. חייל גמלוני למראה , כבד ומוצק . מתרחק קמעה משאון המכוניות והמולת העיר . רוח קלילה וצחה נושבת מכיוון הים מעקצצת בנחיריים ומלטפת את פני וצווארי. המח ממיין את אירועי היום שעבר , מפיק לקחים ומתכנן את משימות המחר .
בשביל המקביל לים , אני חולף על פני אדם שמטיל את מימיו . לכאורה מראה שגרתי ונדוש שאינו שווה איזכור . אלא שאדם מהישוב היה עושה זאת בצנעה ואילו זה אוחז אברו בריש גליי והקילוח בוהק לאור נורת הכספית .
השד הקטן שלי זע לפתע . יש לסדיסט הזה חולשה לפרובקטורים . במיוחד כאלה שחושבים שהם מתת האל לאנושות . הנ"ל אוהב להתעמת בהם ולהביסם ובמגרשם שלהם דווקא . השד אוהב לראותם מתקפלים , מתאוששים חלקית וחוששים מהבז הבא .
עצרתי , נעצתי מבט בעיניו . עיניו הישירו מבט אלי חזרה. ידיו עסקו בהחזרת כלי זינו לנדנו בניחותא. נתתי לעניי לגלוש למטה למפשעתו הרכוסה חלקית ואט אט טיפסתי חזרה לפניו כשעל שפתיי חיוך לגלגני זעיר . כשהגברבר הצעיר הבזיק מבט לקדמת מכנסיו (אולי חיפש רבב) חזרתי לצעוד וסימנתי לעצמי ניצחון.
חצי דקה חלפה , צעדים מהירים על ההכורכר, מבט מעבר לכתף , זה רק ההוא, המשתין. חלק זעיר וזהיר ממני עוקב אחרי התקדמותו והיתרה עסוק בעניני דיומא . אלא שלהפתעתי הבחור נעצר מעט אחרי פנס התאורה הבא בנקודה בה אני אמור לעבור ופנה אלי במבט. נראה שרצונו בקרב גומלין . עקשן . 'אין בעיה' – לוחש לי השד - 'רק היות ואיבדנו את גורם ההפתעה נשנה מעט את הכללים' .
נראה בעליל שהתרנגול שלפני התמקם במכוון לחייבני לסטות ממסלולי למניעת מגע פיזי ובכך להודות בקיומו ובעליונותו (מי שלא מכיר 'קרבות עיניים' לא ידע על מה אני מדבר) . לכן תחת מסך עשן של רישול התחככתי בו . בחלקיק השניה האחרון חשתי את שריריו נדרכים מאוחר מדי עבורו.
שוב תיפוף מהיר אחרי על הכורכר , שוב הבן העוולה התמקם לפני , לא תחת פנס ולא בדיוק במסלול שלי . הפעם זכה במלוא תשומת הלב . 'משהוא פה לא בסדר' – חשבתי לעצמי - 'הוא מחפש משהוא אחר . לא שעשוע קטן אלא משהוא בקנה מידה גדול יותר' .
אני רואה בעניי רוחי גיחוך על פניך בקריאת שורות אלה. בן יהודה , שדרות נוראו , גן על שפת הים ושעות הערב . נו מי לא מכיר את גן העצמאות בתל-אביב את המוניטין שלו . על מי אתה , יעקב , בא לעבוד?
אז לא כל כך מדויק . את ילדותי עברתי בקצה הדרומי של רחוב הירקון. העפתי טיסני נייר מראש הצריח של חסאן-בק והכרתי כל סניטימטר בגן הכובשים גם בשעות הקטנות של הלילה. לגן הכובשים יצא מוניטין של גן מסוממים . אני יודע , מניסיוני האישי שלי שלמוניטין הזה לא היה בסיס . אז למה שאתייחס למוניטין של גן העצמאות ?
תרחישים אפשריים מתחילים לרוץ במוחי . השד כבר מריח דם . הנחיריים מתרחבות , קצב פעמות הלב גובר ומצב הכוננות עובר לאדום. אני לא אפתח באלימות , זה ברור . אבל אם יהיה אלימות אין ספק שאני בפנים . רק שחברתי והמאסטרים שלי 'דניס הנובר' וריצרד רצקוף' שאינם יודעים זה על זה , יושארו מחוץ לתמונה .
רחש בין השיחים . יש שם משהוא נוסף . מסתתר . לא רואה אותו רק חש בנכחותו. כמדומני שהוא, או שמא הם, עוקבים אחרינו . שמא המשתין הוא 'רק פתיון' ? חשש קל , הערכת מצב וממשיכים . זה הזמן להתנקם .
שברתי לכיוון המשחקיידה . שם אין תאורה . שם אין חשש שמשהוא יראה אותנו . קוויתי שהפרחחים ירגישו בנוח לתקוף . שני זוגות רגלים אחרי . משטח הנדנדות והקרוסלה לפני . עצרתי . צריך להתסגל וללמוד את הזירה החדשה .
בסביבות 20 אנשים לפני . ולא כולל השנים שאחרי. כל אחד עומד בנפרד .בטריטוריה קטנה משל עצמו אין שניים ביחד . מזכיר את המקצועניות שעומדות בפתחי הבית . אבל זה לא מקצועניות , לא פתחי ביתם וגם המקום לא טוב לצייד לקוחות .
אחד מגברים שלפני , הולך לקראתי , עובר סמוך סמוך מבט נוקב אך לא מתעכב . אחריו אחר בתורו מבצע את אותה הרוטינה . קראשששש , האסימון נפל.
אני בגן העצמאות בלב מעוז שוק הבשר החד - מיני. א.ו.פ.ס !!! .
הנבל שעקב אחרי אינו נבל אלא סתם חברותי שהבין מה שרצה להבין בדיוק כפי שאני הבנתי מה שרציתי להבין . תאמת ? הרגשתי כבר לא נעים כלפיו. בכלל נראה שחלק מעשתונותי הלכו לטייל עצמאית וללא אישורי .
ניתקתי מגע מהזירה לכיוון אחד השבילים . החבר אחרי . "טוב, די , איך ננפנף אותו בלי לפגוע ברגשותיו ?" - חשבתי ומצאתי את 'הפתרון' הכי דבלי שיכולתי להעלות על דעתי . הסתובבתי אליו , חשפתי את הקת של הגינגי שלי וסיננתי באיטיות "מחפש צרות ? זה לא צעצוע. ואני אשתמש בזה"
הבחור עצר , הישיר מבט אלי , המשיך למפשעתי , ותוך חיוך זעיר לגלגני הרים מבטו אט אט לעיני. השד האישי שלי הפך להיות קטן קטן .
שנים , נמנעתי מלחבוש כובע . שלא להאלץ להורידו לכבוד נצחונו המוחלט של המשתין מהגינה .
Vיעקב